שלום, זו פנינה (41) מהמרכז, נשואה ליואב (43)
יש לנו 6 ילדים - שתי בנות נשואות ב"ה, אחריהם שני בנים ושתי בנות.
הקשר שלי עם הילדים הוא חזק מאוד, הבנות שלי מאוד ממושמעות אליי ומתחשבות בדעתי, ויש בנינו מערכת ידידות במנעד שיא. אני יודעת עליהן המון (מרצונם כמובן) וגם לאחר נישואיהן, הם משתפות אותי ומתייעצות תמיד על הכל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
זכיתי לחתנים מדהימים, בני תורה ואברכים מוצלחים באמת.
ואז הגיע התור של אהוד שלנו, כשהגיע לגיל 21 חיפשנו לו את הבחורה הראויה לו, זאת שתדע להעריך את ליבו הטוב, ושתיתן לו את האפשרות לשבת וללמוד כמשאלת ליבו הטהור.
בחסדי ה' יתב', מצאנו אותה, זו הייתה אבישג.
אבישג באה ממשפחה טובה ושקטה, שמענו על מידותיה וכישרונותיה, ועבורי זה היה מאוד חשוב שאהוד יקבל משהו טוב.
במפגש הראשון עם כלה יש תמיד את הביקורת האוטומטית הזו של אם החתן, (בכל אופן אצלי) בחנתי אותה היטב ועם החיוך שלי ניסיתי להיכנס לליבה ולהתחבר אליה.
זה היה מושלם הן בחיצוניות והן בפנימיות. היא הייתה שקטה וחייכנית, מדברת בנחת ובארשת פנים חברותית.
הוורט נסגר בשעה טובה, והזוג המאורס יצא לדרך.
כאחת שהכניסה לביתה שני חתנים שעימם הקשר הוא טכני בלבד, הבנתי שעם אבישג יש לי יותר אפשרות לפתח קשר ולדעת עליה קצת יותר.
בתקופת האירוסין שוחחתי המון עם אבישג, ותמיד הרגשתי צורך להכיר אותה עוד קצת. היה נראה לי שהיא שקטה וממושמעת ומבלי להתאמץ מצידי הצלחתי להכיר אותה בכל המפגשים בינינו (לא שהיו הרבה כאלה) עוד יותר טוב, היא ענתה לשאלות ושיתפה על עצמה.
החתונה הייתה בתפארתה, ושבת השבע ברכות שהכניסה אותי ללחץ גדול עברה מעל המצופה. הרגשתי שזכיתי לכלה מיוחדת ויחד עם יואב אמרנו 'נשמת כל חי' בכוונה.
עד שלושה חודשים לאחר החתונה, אז אבישג הפכה את עורה.
בליל שבת לאחר הדלקת הנרות, אבישג יצאה מהחדר אבל בלי החיוך הידוע שלה. זו לא הייתה אבישג שהכרתי עד עתה.
ישבנו על הספה ודיברנו קצת, אבל אבישג הייתה מאוד עניינית וענתה לי בתשובות קצרות. גם כשהצעתי לה לשבת על הכורסא הידועה שלנו, היא אמרה בחיוך פוליטי: "זה בסדר, נוח לי כאן".
בזמן הסעודה אבישג גם הייתה מאוד עניינית ולא נתנה לי אפשרות לשוחח עימה על עצמה ומשפחתה. גם על נושאים אחרים שרציתי לדבר היא ענתה בקצרה ולא שיתפה פעולה.
זה המשיך גם בשבתות שאחרי, ראיתי שינוי בהתנהגות שלה אליי.
כשעליתי על יצועי שיתפתי את יואב במצב. יואב היה מאוד אדיש. "אתה לא זוכר איך היא באה לכאן בהתחלה? פתאום הכל מתהפך? בתחילה חשבתי שהיא לא מרגישה טוב אולי, אבל אנחנו כבר כמה חודשים אחרי והיא פשוט באותה המתכונת", אמרתי לו.
"פניני", הוא אמר לי, "זה בסדר גמור. היא עכשיו חלק מאיתנו והיא לא צריכה לתת הופעה בכל פעם".
כך בכל שבת שהם הגיעו ראיתי את עצמי מנסה לבדוק מה קרה, והאם עשיתי איזו טעות איתה שכך היא מתנהגת אליי.
ואז עשיתי את הטעות הראשונה.
דיברתי עם אהוד, רק רציתי לבדוק שהיא לא נפגעה ממני. אהוד שהיה מאוד רגיש אליי, דיבר עם אבישג על העניין. אבישג המשיכה בשלה ואני עדיין לא מצליחה לפצח את קוד ההתנהגות שלה.
ראיתי שיואב אדיש לזה, הבנתי שאני צריכה להתייעץ.
בעיר בה אנו מתגוררים יש אישה בעלת כמה כובעים: פסיכולוגית, יועצת זוגית ומאמנת אישית. קבעתי לפגוש אותה, גם כשידעתי שאני צריכה להיפרד מ-800 שקלים על עלות הפגישה עימה.
למה אני מחזיקה ממנה כל כך? כי היא ידועה כאחת שאם יש בעיה היא תגיד לי אותה ולא תנסה לגמד אותה. היא ידועה בתור מטפלת כזו שאומרת הכל בצורה הכי ברורה מבלי למצמץ ולכן לא כולם אוהבים ללכת אליה.
אבל זה לא עניין אותי, רציתי פשוט לדעת את הבעיה של אבישג, אני מרגישה שיש דוב בחדר ואני חייבת לפענח מדוע. היא בטוח תגדיר את הבעיה שלה בצורה הברורה ביותר.
מועד הפגישה הגיע, יואב הקפיץ אותי לקליניקה, כשבדרך הוא מסביר לי כמה חבל על הכסף. "תראי איך בחורה בת 20 מעסיקה לך את החיים, לא חבל?", אמר לי בכאב. אבל לא ענין אותי, רציתי רק לדעת עליה.
ישבתי מול היועצת, דיברתי במשך חצי שעה על התופעה, ואני ממתינה לשמוע את הבעיה של הכלה שלי, ואת דרכי הפעולה להתמודד עימה.
אבל אז הכל התהפך עליי, זה היה כל כך קיצוני ולא ציפתי לזה.
"אני אשאל אותך כמה שאלות, ואני לא מצפה שתעני לי, אלו שאלות רטוריות (שאלה שנאמרת כאמצעי להבעת עמדה ולא במטרה לקבל תשובה)", היא פתחה את דבריה, והחלה בסדרת שאלות:
א. למה את חושבת שאת צריכה לדעת כל דבר?
ב. למה את חושבת שיש בעיה לכלה שלך?
ג. למה נראה לך שהיא חייבת להיות חביבה אליך?
ד. למה את צריכה לשאול אותה שאלות ולהיכנס לעולם שלה?
ה. למה את חושבת שהחיוך שלך הוא חיוך קלאסי, והחיוך שלה הוא חיוך פוליטי כמו שהגדרת?
ו. למה את מערבת את הבן שלך בתסכולים שלך עם אשתו הטרייה?
ז. למה את תמיד את מנסה לדעת עליה בכל פעם קצת יותר?
ח. למה את חושבת שהמדד בכלה שלך הוא, האם היא ממושמעת, וכי היא הבת הקטנה שלך?
ט. למה את תמיד במקום של עיסוק בכלתך ואת לא עסוקה בעצמך?
"על כל השאלות הללו יש תשובה אחת יקירתי, ואני חייבת לומר לך אותה כל כך מהר לפני שהטעות הבאה תגיע עוד יותר מהר:
"את סובלת מתסמונת הנקראת: קוֹנְטְרוֹל פְרִיק (שליטת ייתר)
"אדם הסובל משליטת יתר, הוא תמיד ינסה להכתיב על כל דבר סביבו כיצד הוא צריך להתנהל, לשלוט ולהשפיע על התהליכים ועל תוצאותיהן, במחיר של הוצאת אנרגיה רבה, תסכולים וחיכוכים מרובים עם האנשים עמם יש לו מערכות יחסים.
"בסיכום הדברים: הוא ינסה לגרום לכל מי שסביבו להשתנות, בעוד הוא עצמו לא מוכן ובעיקר לא מסוגל לשנות שום דבר. הבעיה יכולה לבוא לכדי ביטוי בכל תחום של החיים – עבודה, זוגיות, מעגל החברתי או בכמה תחומים יחד.
"אם אנו עוסקים כרגע בסיפור שלך יקירה: כשיש משהו בסביבה שלך שאינו בשליטתך את יוצאת מדעתך, ואת לא רגועה ממנו עד כדי התעסקות בו ללא מעצורים. את לא חושבת לרגע מה הן ההשלכות שיצאו ממעשיך העיקר למצוא שליטה בסביבה שלך, וכמו הטעות הגדולה לפנות לבן שלך שכנראה הספיק לריב עם אשתו בגלל זה".
"הסיבה שזה הפריע לך רק עכשיו", היא המשיכה "כי על בנותייך את עדיין שולטת, ולחתנים שלך אין לך גישה בכדי לשלוט עליהם, ואם זה קורה זה דרך הבנות שלך (במה שאת יכולה כמובן), אבל כשהגיעה הכלה שלך לביתך ויש לך גישה אליה, חיפשת גם שליטה עליה. והיא סביר להניח, עלתה על זה די מהר ולא נתנה לך גישה לשלוט בה".
• • •
ישבתי מולה עם פה פעור, לא מאמינה על המילים שהיא אומרת עליי, אבל לא יכולה להתכחש לרגע לסיבה בגללה באתי בדיוק אליה ולא למטפלת אחרת.
ואז היא המשיכה, ונגעה בנקודה הרגישה שלי:
"תרשי לנחש שהזוגיות שלך גם עוברת טלטלות קשות, והיית רוצה שהיא תיראה אחרת ממה שהיא, אני צודקת?", היא שאלה בכנות.
פשוט שתקתי, והיא הבינה את הקושי שלי להודות בכך.
"תתחילי להתעסק בעצמך יקירה, יש לך כל כך המון במה להתעסק בחייך, בשמחות שלך, בבעיות שלך, וגם בנחת היהודית האמיתית מבני הבית שאת הולכת לראות, חבל לבזבז כל כך אנרגיות על אחרים. יחד עם זאת, תתני מקום לרצונותיהם של אחרים, ואל תתעסקי תמיד בלשלוט בהם. קחי בחשבון, שהם ממתינים כבר להשתחרר ממך גם אם זה לא נראה לך כך".
הבנתי שהחיים שלי באמת לא פשוטים, העברתי מול עיניי את מסלול חיי, כמה אני כל כך קשה ומטרידה את סביבתי, כמה בניי ובנותיי מכבדים אותי מכוח השליטה שלי עליהם, ולא מאהבה כמו שחשבתי. פשוט האמת הזו התנפצה לי בפנים, לא יכולתי לברוח ממנה.
"אני? הכל כך חייכנית והעדינה? אני נמצאת במקום של שליטה? זה מה שאנשים כנראה רואים בי ואני לא יודעת?", שאלתי את עצמי בהלם.
אבל גם לזה קיבלתי תשובה: הבנתי ממנה ששליטה לא אומרת שאני צריכה לצעוק ולהיות אגרסיבית, אני יכולה להיות שקטה עדינה וחייכנית, ולשלוט בדרכים שלי על הסובבים אותי. (זוהי תסמונת סמויה שמזכירה את הנרקיסיסט הסמוי – ערך שווה בדיקה)
• • •
את הסיפור הזה אני משתפת כשנה וחצי אחר המפגש עם היועצת הנפלאה הזו, שלימדה אותי כל כך טוב מי אני, ובעוד שאני באתי להבין את הבעיה של כלתי, גיליתי את הבעיה הקשה שלי. העבודה היא רבה, זוהי עבודה עצמית שלוקחת המון אנרגיות, אבל ככל שעובדים על כך זה משנה אותנו.
אני מאוד השתנתי מאז, אבל אני אומרת בכנות: יש עוד המון מעגלים בחיי, עימם אני מתמודדת גם עתה בהצלחה יותר ובחלק פחות. אבל בזכות ההכרה הזו, יש לי כלים להתמודד, ולהפוך את הסביבה שלי לאוהבים באמת ולא לאנוסים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הקשר עם אבישג הלך והשתקם, למדתי מאז לקבל את הסביבה שלי כמו שהיא ולא להיכנס ולהפריע לשטף חייהם. הבנתי שאני לא מנהלת לאף אחד את החיים כמו שאף אחד לא מנהל לי אותם. עכשיו אני יודעת שאני צריכה קודם כל לטפל בעצמי, לדעת את הבעיות שלי, ורק אז אוכל לראות את העולם הכל כך יפה סביבי.
שליטת ייתר מגיעה על רקע מחששות של אדם מול עצמו והרבה מאוד מהפחד מהלא נודע ממנו נכווה בעבר כנראה. שליטת יתר היא גם סוג של פיצוי על חוסר ביטחון עצמי, ועל משקעים של שליטה על השולט מהעבר הילדותי. מה שאומר שכשאני שולטת על הילדים שלי ברמה קיצונית שכזו, אני בסיכון גבוה לגדל את הדור הבא של אחד מילדיי לפחות אם לא יותר.
לא אני, לא אתה ולא ההוא, נשנה את העולם - אם רק נשתנה, ישתנה העולם...
הצגת כל התגובות