שמעתי מרב קהילתנו במיקוליב שהיו שני חסידים ששמם רבי דוד.
אחד היה מבוגר מאוד, והשני בחור.
פעם אחת הם נסעו עם הבעל שם טוב הקדוש, שאלו אותו: אמור לנו רבינו הקדוש, מה אנו צריכים לתקן?
והבעל שם טוב הקדוש, ציווה על כל אחד לקרוא משהו מן הספר.
ואחד קרא לפניו, איני זוכר אם משניות, עין יעקב או מהזוהר הקדוש, והבעל שם טוב הקדוש ציווה גם על השני לומר איזה דבר לפניו, ואמר.
אמר להם הבעל שם טוב הקדוש: ידעתי.
אמר הבעל שם טוב הקדוש לאחד מהם את חטאיו בפני חברו, ועל השני ציווה לרדת מהעגלה ביחד איתו, ואמר לו את חטאו בסתר, כי היה לאדם קצת בושה מחטאו.
לימים אחד מהם מת, והשני התאבל על חברו ימים רבים, כי הם מאוד אהבו אחד את השני.
פעם אחת הגיע רבי דוד לבעל שם טוב הקדוש, ורצה הבעל שם טוב הקדוש לנחמו, אמר לו כך: אל תדאג לחברך רבי דוד, כי הייתי בהיכלא של דוד מלכא וראיתי שם את חברך, ושאלתי אותו אם תיקן את הדבר שהיה צריך לתקן, והוא ענה לי, שחברך כבר תיקן את הדבר בחייו.
וראיתי את התנא רבי עקיבא שעומד שם על המשמר, במלבוש אדום ורומח בידו (רבי עקיבא היה מעשרה הרוגי מלכות, ונשמתו נוקמת בכל יום מחדש בכוחות הקליפה, כפי שנזכר בכוונות האר"י הקדוש על הפסוק "אל נקמות ה'").
גם שמעתי מהרב הנ"ל, שראה את הבעל שם טוב הקדוש את המלאך [הדרניא"ל] שהוא המלאך השני שפגע משה רבנו עליו השלום בעלייתו בהר סיני, כאמור בזוהר הקדוש (חלק ב', נ"ח, א').
ואם הזכרנו את המלאך [הדרניא"ל], אולי נאמר את מה שכתוב בספר "מעיין החכמה" שלמדו בו ביחד הבעל שם טוב הקדוש והמגיד ממעזריטש, שם מסופר על המלאך [הדרניא"ל], שהוא גבוה מחבריו שישים ריבוא פרסאות, ועל כל דיבור שיוצא מפיו - י"ב אלפים ברקים של אש יוצאים מפיו בדיבור אחד, וכאשר הוא ראה את משה רבנו שעלה למרום במעמד הר סיני, גער בו ואמר לו: "מה לך בן עמרם במקום קדושים עליונים? ומשה רבנו שמע את קולו ונבהל מפניו, ודמעות זלגו מעיניו, וביקש ליפול מן הענן, ומיד התגלגלו רחמיו של הקב"ה עליו...
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
כל אחד מישראל – כבן יחיד ממש! כל אחד מישראל חביב ואהוב לפני ה' יתברך, כי הקב"ה הטביע בנשמת כל יהודי, במעמד הר סיני 'חלק' מעצמותו, ולכן, כל אחד, מבלי קשר למצב הרוחני שהוא מצוי בו כעת, היה וישאר תמיד 'חלק אלוק ממעל' - מציאות אלוקית ממש!
ולכן, הבעל שם טוב הקודש, מדגיש לאורך כל תורתו, שכל אחד מישראל יקר וחשוב לפניו כבן יחיד ממש! כבן שנולד לאביו לעת זקנה.
התורה מחיה את האדם בכל יום מחדש: בכל יום התורה ניתנת לאדם מחדש: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" בכל יום שהאדם לומד תורה, הוא מקבל ממנה חיות חדשה, אור 'אלוקי' שחודר לנשמתו.
בתורה הקדושה טמונים כל האוצרות והמתנות היקרים שניתן להשיג, כי היא כוללת את: "כל הטובות שבעולם"...
הרגשת החיות האלוקית ע"י התעוררות קטנה: בשביל שהאדם ירגיש את האור ה'אלוקי', צריך: "אתערותא דלתתא" שהאדם קצת יתעורר מעצמו, ואז, הקב"ה שולח לו "אתערותא דלעילא" התעוררות מלמעלה, שתאיר את עיניו וליבו, והוא יוכל ל'טעום' ולהרגיש את נועם מתיקות התורה, וכך יתקרב וידבק בה' יתברך.
התורה מבטלת את יצר הרע: בכח התורה, להאיר את כל חלקי האדם, את הטוב וגם את שורש יצר הרע, כך, שע"י התורה, החלק הרע שבאדם מתבטל ונהפך לטוב!
התורה 'ממתיקה' את הרע שבאדם: אומר המגיד ממזריטש ש"התורה - היא תבלין ליצר הרע" כשיצר הרע מתעורר ניתן לשים בו 'תבלין' את התורה, עד שגם הוא יתלהב לה' יתברך, כמאמר הזוהר הקדוש:
"לולא היצר הרע, לא היה ריתחא דאורייתא" כיצר הרע מתחיל לגבור על הלב... מושכהו לבית המדרש, התורה תבטלו, ותשוב לדבק בקב"ה ובתורתו.
החידוש של יצר הרע: הבעל שם טוב הקדוש אמר בבדיחות הדעת, שבעבר יצר הרע טרח לקחת לאדם את העולם הבא, והיום הוא:
טורח לקחת לאדם גם את העולם הזה, שאין לו שום רוגע ושלווה.
ורק אם האדם יגלה את הרצון האמיתי שמצוי בו, לטעום את מתיקות התורה, הוא יקבל אושר ושמחה, חיות אמיתית שתיתן לו חוסן לעמוד בפני כל קשיי העולם הזה.
בכל יום אתה יכול להתחדש בכח התורה, דווקא בימי החופש הטעימה מהתורה, עוד יותר מתוקה מכל... וכל הרוצה יבוא ויטול...
יהי רצון שנזכה השבוע להרגיש את מתיקות התורה, שתאיר ותשמור עלינו בכל דרך, ובכל מקום שנהיה "כי מלאכיו יצווה לך לשומרך בכל דרכך... " אמן!