היכן נמצא האוצר של כל אחד מאיתנו?
הרה"ק מקאמינקע סיפר, שפעם אחת, הגיע לבעל שם טוב הקדוש אדם עני ומדוכא וביקש ישועה.
ענה לו הבעל שם טוב הקדוש שילך מתחת גשר פלוני, ושם תתמלא בקשתו - וימצא אוצרות זהב וכסף.
והלך העני מתחת לגשר, חיפש ולא מצא, ופגע בו חייט עני ושאל אותו: מה הינך מבקש? וסיפר לו את דברי הבעל שם טוב הקדוש, וסיכם את דבריו: אבל לריק יגעתי, ולא מצאתי.
השיבו החייט העני: הלוא, גם אותי ציווה הבעל שם טוב הקדוש לילך למקום פלוני (וציין את מקום ביתו של האיש, שאיתו דיבר באותו הרגע), ושם, מתחת לתנורו נמצא אוצר טוב, אבל, מתרשל אני לילך שמה, ולחפש את האוצר, שאיני מכיר את ביתו של האדם.
שמע האיש את דברי החייט, בנפשו חשב, ה'לא אני הוא בעל הבית הלז', אלך לביתי – ואחפש תחת התנור.
וכך היה, חיפש - ומצא שם את אוצרו הגדול.
והחייט הנ"ל חשב בנפשו: הלא אני כבר מתחת הגשר, מה אכפת לי קצת לחטט פה? ואולי אמת דברי האיש? כי אמר דברו של הבעל שם טוב הקדוש?
וחיפש האיש ומצא אוצרות טובות, כי לא לשווא יגעו שניהם, אוצר מצאו והתעשרו.
ואמר כל אחד לנפשו: הלא בזכות חברי מצאתי הממון, ואיך אוכל לראות בעוני חברי, כשהוא גרם לעושרי?
וכל אחד מהם חשב עם חברו, והחליט להביא עבורו צרור זהב וכסף, וכך עשו ונפגשו, ונתגדלה ביניהם השמחה מאוד, ולא ידעו מה לעשות עם צרורות כספם שהיה איתם.
התיישבו בדעתם, והחליטו להתחתן זה עם זה, כי לאחד היה בן ולשני הבת, ונתנו המעות לבנים ויראו בשמחתם.
והרה"ק מקאמינקע אמר שלספר 'מעשה', בפרט בסעודת מלווה מלכה, שהלוא הוא - מסוגל לפרנסה.
והיה נוהג שלאחר המעשה לא לספר שום מעשה, אלא, רק לומר "שיר המעלות" ולברך ברכת המזון, ואמר הרה"ק הנ"ל:
לפעמים לכל אחד ואחד מוכנה ישועה רבה, ולא יוכלו להשיג את הישועה, רק כאשר איש את רעהו זה לזה יעזורו.
האוצר חבוי – בבית מקדשנו: כל המצטער בחורבן ירושלים, זוכה ורואה בבניינה, מי שליבו מתעורר הלילה לבכות על מר גורל עמו, הוא מקרב את גאולתו, ויזכה למצוא את אוצרו הגדול שחבוי תחת תנורו.
"ושכנתי בתוכם" בתוך - כל אחד ואחד: זהו אורו של משיח צדקנו, אורו של בית המקדש, אורו של מלך העולם שיבוא ויתגלה בתפארת עוזו במלוא הודו והדרו ויגאלנו.
"והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" ואנחנו נהיה לו לממלכת כהנים וגוי קדוש, שנזכה אמן.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
האדם 'חלק' משלם: האדם הוא 'חלק אלוק ממעל', חלק של אלוקות – הוא חלק מהשלם, ולכן, אם חסר לאדם משהו – גם השלם אינו שלם! (בדגל מחנה אפרים פ' בחקותי).
מהי הדרך לקבלת התפילות? אומר הבעל שם טוב הקדוש אם אתה רוצה שתתקבל תפילתך, אל תתפלל על מה שחסר לך, כי לא בטוח שתפילתך תתקבל, אלא:
תתפלל על צער השכינה: "אין מתפללין אלא מתוך - כובד ראש" (צוואת הריב"ש) תתפלל על ה'כבדות' שיש ב'ראש' השלם, שזוהי השכינה, כי:
כשיש לך צער, או משהו חסר לך, יש צער וחסר - גם לשכינה!
ה'ראש' הוא - השכינה, אם תרגיש את צער השכינה, שעדיין נמצאת בגלות, וכהגדרת הזוהר הקדוש 'מתפלשת בעפר', תתפלל לקב"ה שימלא חסרונה, ותאמר: ריבונו של עולם, עד מתי?
וכך תוכל להעלותה, וממילא יתמלא גם כל חסרונך.
חיות האדם מהשכינה: כפי שכתוב: "והחיות הוא מן השכינה, ולכן, יתפלל על צער החיות, שהוא - השכינה ממש"!
ולכן, כל חסרון שיש לאדם, הוא חסרון בשכינה, וחיותך מהשכינה, יתפלל על צער השכינה... וכשיתמלא חסרונה - ויתמלא גם חסרונך.
יהי רצון שנזכה ברגעים אלו לשמוע את שופרו של משיח צדקנו, שיבוא לגאלנו, אמן!