פרק כ"ב: אנו נמצאים אי שם בסוף המאה הי"ט, עת לא היו לרוב ישיבות חסידיות, כך שהיו בנים למשפחות חסידיות שהלכו ללמוד בישיבות ליטאיות.
הפרקים האחרונים >>
- הסטירה לראש הקהל שהובילה להסכמה לחיבור נגד החסידים
- "ישיבות אין מצוי במדינתנו", אמר הרבי מצאנז; מדוע?
- כשהחסידים התאחדו בינם לבין עצמם והתקרבו למתנגדים
- היכן שלחו החסידים את בניהם ללמוד? בישיבות ליטאיות
בפרק הקודם צטטנו את דבריו של הרה"ח ר' שלמה זלמן גוראריה במכתב אל כ"ק האדמו"ר הרייצ' (י"ד כסלו תרצ"ב) שביקר באחת הישיבות הליטאיות בהם למדו גם חסידים: "בהישיבה דפה יש חלק רב מגזע החסידים... הם קרים במאד בהנוגע לחסידות ואין להם כלל אמונה בהאדמו"ר שלהם, ושואלים מה יתן להם אם יסעו לאדמו"ר ויחטפו שיריים...".
יצוין שהיו מאלו החסידים שלמדו בישיבות ליטאיות שהגיעו למדרגות גבוהות בעולם הישיבות הליטאי, כגון רבי יהושע זליג רוך בן למשפחה מחסידות חב"ד שלמד בסלבודקא שנבחר להיות חתנו של הגאון רבי לייזר שולביץ ומונה לראשות ישיבת לומז'ה.
הדוגמה הכי מפורסמת היא של הגאון רבי הירשל גליקסון חסיד גור שנבחר להיות חתנו של מרנא הגר"ח מבריסק, ואף מונה לכהן בראשות ישיבת 'תורת חיים' הליטאית בעירו. על מקרה זה כתב אלברג: "השידוך היה בוורשה לסנסציה: רבי חיים מבריסק השתדך עם חסיד גוראי! רבים לא הבינו למעשהו של רבי חיים. אחרים שאלו להיפך: כיצד משתדכים עם מחותן שאינו נוסע אל הרבי?".
החסידים גם הקימו ישיבות חסידיות ברוח ליטאית, כך הגאון רבי מאיר שפירא מייסד ישיבת 'חכמי לובלין' סייר בישיבות ראדין, מיר ובראנוביץ' והתרשם, ואף חפץ לקחת ר"מ מבין בוגריהן. באותם הימים הוקמו ישיבת חסידיות בסגנון ליטאי ובראשות כל אחת מהן עמד בוגר ישיבות ליטאיות שלימד את תלמידיהן בשיטות שהיו מוכרות לו, כגון "תורת חסד" בברנוביץ' של הרבי מסלונים. וישיבת לונינץ של הרבי מקרלין, וישיבת סטולין של הרבי המקומי.
חריגה בין החסידיות בגישתה לישיבות הייתה חסידות לובביץ', וכבר בסוף המאה הי"ט זיהה כ"ק האדמו"ר הרש"ב תהליכי סחיפה מהירים בקרב הצעירים במרחבי ליטא לעבר ישיבות המתנגדים.
כ"ק האדמו"ר הרש"ב חרד לגבי תהליך זה, כיון שהוא סבר שלימוד לא מבוקר אצל ליטאים, ישפיע באופן שלילי על חסידיו, וכמענה למצב זה, הקים בשנת תרנ"ז (1897) ישיבה בעיירה לובביץ'.
מעשה מעניין אירע כשבשנת תרפ"ו (1926) הגיעו נציגי ישיבה ליטאים מסלוצק אל כ"ק הרבי הרייצ' שיפרוס את חסותו החומרית ובתמורה הם ישלבו לימודי חסידות בישיבה הליטאית.
כ"ק הרבי הרייצ' ענה להם באופן ידידותי, ששתי השיטות הן לשם שמים, והוא לא הסכים לשלם לליטאים תמורת לימוד חסידות, אלא תמך בהם ללא "תמורה", וכך דבריו:
"שתי שיטות המה בלימוד והדרכה. שיטת האשכנזים [המתנגדים] ושיטת החסידים, אלא ואלו כשנעשים לטהרתה של דבר ולשם שמים – הם דברי אלקים חיים... אבל עם זה אינני שוכח את הגבולות אשר הוצבו בימי קדם... נשארים המה בתקפם... לא אחייב אף רגע אחת של לימוד חסידות בהישיבות של שיטות האשכנזים [מתנגדים]".
לתלמידיו הקרובים אמר כ"ק הרבי הרייצ' מילים חריפות בגנות לימוד חסידות תמורת תשלום[1]: "אנכי אשר לבד זאת כי ידעתי שבתוך התלמידים שלהם – מבלי הבט על ידיעתם בלימוד וגם מחדשים – הנה תוכם אכלה התולעת, הנה לבד זאת לא חפצתי אשר לימוד חסידות יהיה נמכר בעד פרוסת לחם כלומר אשר בגלל התמיכה ילמדו דברי אלקים חיים" (מכתב רייץ, ישיבות רוסיה, עמ' קא – קב).
את דעתו של כ"ק הרבי הרייצ' על אלו מחסידיו שלומדים בישיבות ליטאיות, אנו יכולים ללמוד ממכתב אישי שכתב הרבי לחסיד שלמד באחת הישיבות הליטאיות:
"בעשרים השנים האחרונות נשתנה הדבר במאד, כי גם בעלי התורה... ותלמידי הישיבות כאלו אבדו חס ושלום בסיסם... נהפכו ממשפיעים למושפעים... ורוח זר התחיל לפעם במוסדי התורה... התולעת האוכלת ומרקיבה חס ושלום דבר טוב... פוגשים אנחנו כהיום אברכים מתוארים.... גאונים עילויים, קצוצי זקן וגדועי פאה, מפלפלים בסוגיה עמוקה ובונים מגדלים להקיל בכל דבר מצוה ולהעמידה ערומה גוף בלי נשמה... דור חדש מתקומם... בקיאים בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, מתרברבים בפלפוליהם, מתגאים בכישרונותיהם, איש איש ותורתו... לבי יכאב במאד על החללים האלו שמתקררים ומצטמקים בלי הרגש בענין של יראת שמים, והכל אצלם קר וצנום...".
בסוף דבריו המליץ כ"ק הרבי הרייצ' לאותו חסיד :
"יקבע לו עת ללמוד תורת החסידות, וישוב אל ד' וירחמהו", (קונטרס עץ החיים עמ' 9 -10).
דעתו זו של כ"ק הרבי הרייצ', גרמה לכך שבשנים תרצ"א – תרצ"ב (1931 – 1932) הוא שלח את תלמידו הרה"ח ר' שלמה זלמן גוראיה מישיבת 'תומכי תמימים' הוורשאית לישיבות 'קמניץ' ו'מיר' כדי ללמוד כמה חודשים בכל אחת מהן, כדי לעניין את בני החסידים בלימודי חסידות אותם הזניחו.
החוקר המפורסם פרידמן בספרו 'משיח ומשיחיות חב"ד' כתב שאיומן של הישיבות הליטאיות על חסידות חב"ד היווה את אחד הגורמים ואולי אף העיקרי שבהם להקמת הישיבה בלובביץ'.
מקורות ראה ב"הישיבות הליטאיות במזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, מאת בן ציון קליבנסקי, אוניברסיטת תל אביב תשס"ט
•
הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:
ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.
"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:
את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.
•
[1] יצוין שבימינו בישיבות הליטאיות ישנם שלומדים תניא תמורת מבחנים חודשים שכוללות מלגה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות