רבי נחמן – פרשת בשלח
גם למרירות – יש גבול!
לאחר שירת הים בתופים ומחולות, בני ישראל מתחילים ללכת במדבר, ומגיעים למקום שנקרא 'מרתה', ושם:
"וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה... שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט - וְשָׁם נִסָּהוּ".
אומר מוהרנ"ת: "זֶה עִיקַּר הַנִּיסָּיוֹן לְכָל אָדָם, הַמַּתְחִיל לְהִתְקָרֵב שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל הַמְרִירוּת שֶׁעוֹבֵר עָלָיו".
אתה רוצה להתקרב לה' יתברך, ודווקא אז, מגיעים לך ניסיונות שלא חלמת עליהם... אבל, יש הבטחה:
"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי - אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (ליקוטי הלכות, או"ח, הל' נ. ידים, ו', יח').
לכן, בליל הסדר עושים בהגדה חשבונות שונים, כדי להגיע ליותר מכות...
העונש – לפי המעשה?
הקב"ה לא מעניש מיד, מידתו ארך אפיים, כי אם האדם היה נענש מיד:
לאדם - לא היה בחירה!
כי הוא מבין שעוד רגע, הוא – ישלם על עונשו.
אבל, אם האדם מידי מתרחק מהקב"ה, הקב"ה מעיר את האדם עם יסורין, כדי לטהר אותו, הוא נותן לו:
'מכה' קלה יותר מחטאו, רק כדי - שיחזור אליו בחזרה.
הקב"ה אבא אוהב, ולא רוצה לתת 'מכה' לבניו, אבל, לפעמים אומר רבי נתן:
"כִּי הֲלֹא, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְרַפְּאוֹת! כִּי אִם עַ"י - מְרִירוּת כַּנַּ"ל".
לפעמים - אפשר להירפא רק ע"י מכה, אבל:
הקב"ה הבטיח שלא יתן מכות קשות כמו שהיו במצרים, כי אם המכה היתה כפי ה'חטא', בני ישראל:
"לֹא הָיוּ יְכֹלִים לִסְבֹּל וְהָיוּ - לְאַחַר יֵאוּשׁ" – בני ישראל היו מתייאשים.
ברחמי ה' – תשובה קדמה לעולם
התשובה נברא לפני בריאת העולם, כדי שהאדם תמיד:
יוכל לעשות תשובה – ותקובל תשובתו!
אם הקב"ה מעניש את האדם - זה לטובתו, ורק לפי יכולת הסבול שלו, ורק – בחסד וברחמים, אומר מוהרנ"ת:
"וְלֹא יִשְׁלַח לָהֶם, כִּי אִם - כְּפִי יְכָלְתָּם".
לפעמים, העונש נראה כל כך קשה, ונראה לאדם שעוד רגע – קורה לו משהו... אבל: בדיוק אז – מתגלים כוחות הנפש שחבויים בו.
איך אומרים: 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'.
תחזיק חזק – אני ה' רופאך
כאשר האדם מחזיק מעמד – הניסיון נגמר!
אין דבר שנמשך לעולם, אתה בחושך ונראה לך שלעולם אור היום לא יאיר! אבל:
"קץ שם לחושך" – הקושי והיסורין הם תמיד לפי כוחך, ותמיד יש להם סוף, וזהו:
'כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ' - "שֶׁאֲנִי ה', שֶׁאֲנִי רַחֲמָן גָּדוֹל! עוֹסֵק בִּרְפוּאָתְךָ".
הקב"ה עוסק ברפואת האדם - בכבודו ובעצמו, ולכן:
"בְּוַודַּאי לֹא אֶשְׁלַח עָלֶיךָ מְרִירוּת - כְּפִי מַעֲשֶׂיךָ".
כי יש הבטחה: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם":
לא אשים עליך, גם אם מגיע לך - לפי מעשיך.
מרגיש מרירות – ורוצה לברוח?
המרירות מרה - מרה מאוד! ואתה רוצה לברוח ממנה - ואין לך לאן.
החכמה היא – לא לחפש איך לברוח! אלא, דווקא:
לפחד, ואפילו – לרעוד מפחד, אבל, עם אבא שבשמים!
תחפש כמה דקות של ישוב הדעת, ותעורר את האמונה ובטחון, ותראה:
שכוחות הנפש שטמונים בך – מתגלים.
אבא לא מכה את בנו האהוב מעבר למה שיכול לסבול, הוא לא רוצה לשבור אותו, רק ליישר אותו, אבל:
איך זוכרים את הדברים ברגעי משבר? איך מחזקים לב נשבר?
כשאתה בימים ה'טובים' שלך, ואין לך ניסיון...
תשנן את ההבטחה – 'אני ה' רופא.
יש אמונה – לא אכנע!
מרירות, פחד וחרדה, מתח ופחד קיומי, ואיה מקומי?
הקרקע נשמטת תחת רגלך, ודווקא זה – מרים אותך!
שכמריר, בדיוק אז – אתה מתחיל להתרומם!
חזק את התקווה והאמונה, כי האמונה תביא – לשמחה.
כששמחים, גם אם קצת מר לך – המרירות איכשהו עוברת...
לא לתת לאף אחד לייאש אותך, כולל - אתה את עצמך!
ואז, תרגיש לאט לאט - שבתוך המרירות יש גם מעט מתיקות.
מחשבות טובות... מחזקות את האמונה ותקווה, ואתה מסוגל:
לשתף את הקב"ה בכל מה שקורה לך - תתפלל תתחנן ותבקש.
הקב"ה מחכה שתספר לו מה עובר איתך, כי הוא:
רוצה לחלוק איתך את צערך – מאוד שווה!
כל מרירות מגיעה בהשגחה פרטית - אין טעויות, היא לטובתך ותחלוף במהרה, רק: אל תיפול לתהום הייאוש, רק תדע מה לעשות איתה...
'יונתי בחגווי הסלע' – מה עושים?
המדרש על הפסוק מספר: "יונתי בחגווי הסלע" – היתה יונה שברחה מהנץ, ובבריחתה, הלכה להתחבא בנקיקי הסלע, ושם היא פוגשת נחש, ואין לה לאן לברוח... והקב"ה כביכול אומר: 'נראה למי היא תפנה'.
משהו לא מובן - ליונה אין אופציות... ברור שהיא תפנה לקב"ה!
אם התוצאה ידועה מראש, אז – למה צריך מבחן?
התשובה – זה לא מבחן מהסוג שאתה מכיר, המבחן הזה:
נועד להוכיח לך - עצמך, שבמצב הזה אתה פונה לקב"ה.
הקב"ה הכניס אותך למצב 'ביש', כדי לחלץ ממך את - האמת שלך בעל כורחך!
לכל אחד יש את רגעי המצוקה והלחץ, שאז, הוא צועק – בכנות.
והוא משחרר את התפילות והמילים הכי אמיתיות שלך, והקב"ה שומע ומאזין:
"עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדו – ואראהו בישועתי" – וישועתך באה.
אתה נושע ונרגע, ולא מאמין שמהפה שלך יצאו כאילו דיבורים...
בשעת מצוקה, האמת הפנימית שלך – יוצאת לאור.
דווקא השעות הרגילות של חייך, הם – רגעי ההסתרה שלך.
בשעת מצוקה – אתה מוציא את הדיבורים שבאמת נמצאים בלבבך!
וברגעי ההסתרה - האמת שלך מתגלה ונחשפת גם לך!
עוד תירפא ברחמים – יש הבטחה!
אל תדמיין את ה'תסריט' הכי נורא... הוא יכול להיגמר לפני, כי:
הסיוט חייב להיגמר לפי שיגמר לך כח הסבל, וזה אומר מוהרנ"ת:
"כְּפִי יְכולְתְּךָ בְּאֹפֶן - שֶׁתִּסְבֹּל וְתִתְרַפֵּא".
צריך להתאמן על האמונה ובטחון בה', ולזכור:
הקב"ה נמצא איתך עימך ואצלך, גם בזמן שהוא - מעניש אותך.
שא עיניים למרומים, ותבקש - הכל ברחמים, אומר מוהרנ"ת:
"אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ, וּבְוַודַּאי - אֲרַפֵּא אוֹתְךָ כָּרָאוּי".
וישועת ה' כהרף עין, אמן!