משפטי נירנברג; רצח הנאצים והניסיון להגלדת פצע השואה

אחרי ימי השואה הארורים, בהן ביצעו הנאצים רציחות מזעזעות ובראשן ניסיון נואל להכחיד את העם היהודי כולו, באמצעות השמדת כשליש מהעם היהודי, החליטו מנהיגי שלושת המעצמות, לאחר מלחמת העולם, להקים בית דין מיוחד שישפוט את הנאצים הבכירים על מעשי הזוועה.

חזרנו אל הימים הללו, ימים של שמחה מהולה בעצב רב, ובדקנו - עד כמה משפטי נירנברג, 75 שנים אחרי, זכורים, ועד כמה השפיע המשפט על דפי ההיסטוריה.

1942 - תש"ג; תחילת הסוף ומחשבות על הענשת הנאצים

בחנוכה תש"ג, השואה ומלחמת העולם השנייה עדיין לא התקרבו לסופם, אבל תבוסות הנאצים הביאו את מדינות הברית כנגד גרמניה הנאצית, בראשם מנהיגי ברית המועצות, ארה"ב ובריטניה, לחשוב על האפשרויות להענשת הנאצים ביום שאחרי המלחמה העקובה מדם.

תחילה, ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל הציע להרוג ללא משפט כל מנהיג נאצי שיימצא במקום מחבואו. בעקבות לחצים מצד ארה"ב, צ'רצ'יל וויתר על הרעיון שהגה. בסופו של דבר, אחרי שנים של דיונים, ולקראת הבסת הכוחות הנאצים, הצליחו שלוש המעצמות להגיע להסכמות על אופן הענשת מנהיגי הנאצים - למען ייראו וייראו.

1945 - תש"ה; הנאצים נכנעים

אחרי שנים ארוכות בהם ביצעו הנאצים מעשים מזעזעים ביהודים ובאוכלוסיות נוספות, הגיעו המנהיגים של בריטניה (צ'רצ'יל ובהמשך מחליפו אטלי), ברית המועצות (סטאלין) וארה"ב (טרומן) להסכמות על דרך ניהול המשפט.

מיד לאחר המלחמה, גרמניה עברה לשליטתן של בעלות הברית, מה שהעניק להן סמכות מלאה להחליט לשפוט את כל הפושעים הנאצים. במסגרת המשפט הועמדו לדין 200 פושעי מלחמה ועוד 1,600 פושעים שנשפטו במשפטים צבאיים ולא במשפט שיועד לבכירים בעיקר.

הסובייטים רצו לקיים את המשפט בברלין, שטח שנותר בשליטתם - אלא שבלחץ שאר חברי המעצמות החליטו לקיים את המשפט בנירנברג בו שלטו כוחות צבא אמריקאים.

פתיחת המשפט

צוות השופטים מנה שמונה שופטים, שהורכבו משני נציגים מכל אחת מהמדינות צרפת, בריטניה, בריה"מ וארה"ב. במהלך המשפט העיקרי נשפטו 22 פושעים מרכזיים ומוכרים, ומשפטם ארך קרוב לשנה. בעוד כנגד חלק מהנאצים, המשפט נערך בפניהם, כלפי אחרים - המשפט נערך ללא נוכחותם, זאת לאחר שהסתתרו ונמלטו למקום לא ידוע, בעוד מעלליהם היו ידועים לכל.

גזר הדין

בכדי להקל על האפשרות להאשים את כל מי שלקח חלק בפעולות הנאצים המזעזעות, הרשיע בית המשפט את חלק מארגוני הנאצים, בהם האס אס והגסטפו.

גזר דין מוות הוטל על מרטין בורמן, מי שהיה מזכירו של היטלר ימ"ש, והואשם בין היתר בהיותו אחד מהוגי שואת העם היהודי, לאחר שלמשל חתם על צו המורה על רציחת כל יהודי גרמניה. בורמן לא הוצא להורג, כיוון שלא היה ידוע מה עלה בגורלו והוא לא התייצב לדיון במשפט.

הוצאות להורג שכן יצאו לפועל לפני 75 שנים בדיוק הופעלו כנגד הנס פרנק - שזכה לתואר המפוקפק "הקצב מפולין", לאחר שפעל להכניס בין היתר את היהודים לגטאות והורה להביא למותם של רוב אסירי הגטו ברעב ובגז.

גם והיליאם פריק, מי שהיה מראשי המשטר הנאצי והורשע בפשעים נגד האנושות, הוצא להורג באותו היום בתלייה, לצדו של אלפרד יודל, שהיה גנרל בוורמאכט שפעל והביא למותם של מיליוני בני אדם, שלשה מיליון מתוכם לקח הורמאכט חלק בהוצאתם להורג. מלבדם, גם ארנסט קלטנברונר, אכים פון ריבנטרופ ווילהלם קייטל שנתנו יד להרג היהודים, הוצאו להורג באותו היום.

פריץ זאוקל ויוליוס שטרייכר - שהוגדר 'האויב מספר 1 של העם היהודי', הוצאו גם הם להורג. זאוקל יוצג בידי עורך הדין שייצג לימים גם את אייכמן, והוא נאשם בין היתר בשליחת יהודים למחנות השמדה.

הרמן גרינג מי שהיה אחד מהנאצים הבכירים והורשע במשפטי נירנברג - הצליח לשים קץ לחייו לפני ביצוע גזר דינו.

בליל הושענה רבה, הוצאו להורג כל הנאצים הללו, וכן ארנסט קלטנברונר שרצח שבויי מלחמה רבים לצד יהודים רבים.

לאחר ההוצאה להורג

אחרי ההוצאה להורג, כל הנאשמים שנתלו נשרפו במשרפות שבמחנה הריכוז דאכו.

ניתן לראות כי המשפט אכן הביא צדק מסוים, אך עם זאת לא כל הפושעים הנאצים הורשעו, ורבים מפושעי הנאצים הסתובבו חופשיים, כשהם מסתירים את עברם האפל.