כותב השורות אוהב להתחקות אחרי ימים מיוחדים בשנה. כמעט בכל יום בשבוע יש יום כלשהו. פעם זה יום השוקו, פעם זה יום כתב ברייל ופעם זה עוד יום מוקרץ כל שהוא.
לעיתים הימים הללו אכן מעניינים ויש מה לכתוב אודותם - ואכן עולות כתבות מעניינות עליהם - ולעיתים הימים הללו כל כך מוזרים וחסרי תועלת שחבל לבזבז לכולנו את הזמן.
היום, ה-16 בינואר למניינם, זהו יום הלא כלום. קראתם נכון. יום שבו לא עושים כלום. צריך להיזהר עם היום הזה כי אם ייצא שתחגגו אותו – הרי שכן עשיתם בו משהו...
קולמוסים רבים יכולים להשתבר אודות השאלה איך חוגגים את היום-הלא-כלום הזה, אבל אותנו עניין לדעת מי המציא אותו ומה המטרה.
אחרי עיון קצר הגענו לממציא ורק כדי להעביר את המסר שהוא רצה להעביר – שווה כל הכתבה.
הרולד קופין היה בעל טור בעיתון כלשהו באמריקה. הוא המציא את היום הזה – ואף רשם אותו בקפיטולה בקליפורניה – כדי לעלות את המודעות לעבודה שיש יותר מדי ימים חסרי תועלת שלא באמת חוגגים בהם כלום.
אז האם חוגגים היום משהו או לא? קופין עצמו לא חגג שום דבר ועד היום הארגון שלו לא קיים ולו חגיגה רשמית אחת, כיאה לשם הארגון, אבל ייתכן שהוא בא להעביר לנו מסר חשוב מאין כמותו: היום תחגגו את החיים עצמם.
לא צריך מסיבות כאלה ואחרות, לא צריך ימים מיוחדים כדי לחייך בהם או להודות על משהו, צריך להגיד תודה על זה שאנחנו חיים ולחגוג את זה בשיא הכוח.
אולי עלינו כאן על משהו: במקום יום הלא כלום ליום המודה אני הבינלאומי. היום חוגגים את החיים שלנו בעוצמה רבה.
אז גם אתם מודים איתנו היום?