גילי שטרן: "החפץ חיים" - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (1838-1933) שמן על בד, 60\80 ס"מ, התשפ"ג' ציור בהזמנה.
"ותועלת זאת האמונה מבוארת – להרחיק את האדם מלשון הרע, שהוא סיבה להפסיד את המדינה" (פירוש שם טוב למורה הנבוכים ג, מז, ס"ד ע"א)
מבטו הרך והרחום של החפץ חיים, נושא מאחוריו מסורת קדמונית וחכמה מצטברת של חכמי ישראל לדורותיהם, הקוראים לנו :"מי האיש החפץ חיים – אוהב ימים לראות טוב" ומי בעצם אינו כזה? – זאת העצה :"נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה – סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו!" (תהילים לד, יג-טו)
דומני שעיקר החידוש כאן הוא ביחס שבין פנים לחוץ. מטרת שמירת הלשון איננה מסתכמת בניקיון החיצוני של הדיבור אלא בעיקר בטהרת התודעה. שמירת לשון תהיה אתגר בלתי אפשרי בלי מעלת "לדון לכף זכות" וראיית הטוב הפנימית. אדם שחפץ בחיים טובים, שומה עליו קודם כל "לראות טוב" ומנקודת מוצא כזו יעבור לשלב הבא "נצור לשונך מרע". תודעה נטולת כלים מעשיים תתפוגג לה, ומאידך טיהור כלי המעשה לבדם עשויים להותיר את האדם שוחר רעות בליבו, ביקורתי ומריר לא רק על הזולת אלא גם על עצמו. העצה הייעוצה של משורר התהילים היא תשומת לב לדיבור, שתעודד את שינוי התודעה. זהו תרגיל מדיטטיבי יומיומי העשוי להשפיע על טהרת האדם. הלשון עובדת על אוטומט, ותשומת לב למה שהפה שלי משחרר מאפשרת לאותו כח קתרטי הנוטה להתפרץ החוצה – להבלם במחיצות השפתיים ולשוב כאור חוזר פנימה – ובכך לחזק את הקבלה הטובה שלי להתייחס באור חיובי על המציאות. "אחרי המעשים ימשכו הלבבות" אומר ס' החינוך, וזאת כשהלב אכן רוצה להשתנות מכח תרגול המעשים.
ניכר ששמירת הלשון היא למעשה תרגול Mindfulness המבוסס על Tunguefulness .
בימים אלו של פילוג הולך וגובר, אנו עדים לכוחם של מילים גרידא לשנות את התודעה. דיי בפמפום מצטבר של "עובדות", תוך שינוי דק של שימוש בשפה -בכדי לפלג ולזעזע את אמות הסיפים של החברה כולה, וכאז כן עתה: "לא חרבה ירושלים אלא בעוון מספרי לשון הרע שהיו ביניהם, ובשביל שנאת חינם שהייתה ביניהם". (מסכת יומא ט: ) ו"לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד" (רמב"ם יד החזקה הלכות דעות פרק ז). עם ישראל נקרע לשתי ממלכות - ישראל מול יהודה, בני לאה ובני רחל מתוך מה שהחל במעשה קטן של דיבור בתוך המשפחה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". פילוג זה הוא שעומד עד ימינו אנו בשסע שבעם על כל גווניו והיבטיו. (שמירת הלשון ח"ב פרק ג, ופרק יא).
דומה שלצד המאבק הצודק במה שיקר ואמיתי עבורנו – דבר שנועד בסופו של חשבון להרבות את הטוב בעולם - כדאי לקחת את עצתו החומלת והאבהית של החפץ חיים, ולחזק את נקודות הטוב שבמחשבה ובדיבור. קודם כל עבור עצמנו, בבית פנימה, במשפחה וביחסי שכנים, ולאחר מכן במעגלים רחבים יותר. כמו שמירת הלשון, הסדר הוא מן הפנים – חוצה.
*כְּלַל הַדָּבָר - הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֹד זָהִיר בְּדִבּוּרָיו, שֶׁהוּא בְּדִבּוּרוֹ מְסַדֵּר בָּזֶה אֶת הַהַנְהָגָה לְעַצְמוֹ... כִּי הָאֱמֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנִּסְבָּבִים לָאָדָם, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע, הַכֹּל הָאָדָם מְסַבֵּב לְעַצְמוֹ." (שמירת הלשון, ב, יא-יב).
ביצוע השיר על ידי אומן האקפלה, אחי היקר יונתן שטרן.
הצגת כל התגובות