הכתובת לאסון קריסה הייתה על הקיר? דניה סיבוס, החברה קבלנית שבונה את החניון שקרס ברמת החייל בתל אביב, החליטה לשכור את שירותיו של אדריכל - ולא של מהנדס - שינהל את הפרויקט בהיקף של 64 מיליון שקל כדי לחסוך בעלויות. כך מדווח הבוקר (ג') "כלכליסט". המנכ"ל רונן גינזבורג אמר לפני כשלוש שנים: "בפרויקט הקמת חניון ציבורי ברמת החייל בתל אביב, שבו אנו הקבלן המבצע, לקחנו אדריכל שינהל אותו. הוא מודע לבעיות תכנוניות, סביבתיות וכדומה, ויכול לפתור אותן מהר יותר ממהנדס, שהוא למעשה איש טכני כמו קונסטרוקטור שאחראי לכך שהמבנה לא יפול".
לדברי גינזבורג, במקרים רבים אדריכל שהוא גם המתכנן הראשי וגם המנהל המבצע חוסך בעלויות. "בפרויקט חניון הברזל למשל כבר חסכנו גם 3-2 אחוזים מעלות הפרויקט, ובפרויקטים של מגורים זה יכול לחסוך גם 3-2 אחוזים מערך הדירה".
במקרה של החניון ברמת החייל שקרס והביא ללפחות 3 הרוגים ועשרות פצועים החלפת המהנדס באדריכל חסכה לחברה כ-2 מיליון שקלים. מקור החיסכון, לפי החברה, הוא בהיכרות של האדריכל עם עלויות החומרים, בעיקר בשלב עבודות הגמר. דניה סיבוס היא לא היחידה. בתחום של ניהול פרויקטים, מורגש שינוי גדול בשנתיים האחרונות בשאלה או יותר מדויק במחלוקת מי ינהל את הפרויקטים: מהנדסים או אדריכלים.
ניהול פרויקט כולל חמישה שלבים: יזום, תכנון תקציבי, תכנון, ביצוע והרצה של הפרויקט. "בכל שלב בתהליך יש כמעט יתרונות ברורים לאדריכל" אומר האדריכל בני פרי. לדבריו, "בשלב הייזום, כשמנתחים זכויות בנייה וקרקע האדריכל רואה את האורבניזם מסביב". לדברי פרי, בשלב האפיון צריך להחליט מה עושים עם תמהיל הדירות, כלומר "כמה דירות ייבנו ואילו סוגי דירות". בשלב התכנון בוחרים ראש צוות שינהל. כאן יש יתרון נוסף לאדריכל על פני המהנדס, כי הוא שותף מלא לתכנון לעומת המהנדס, שמגיע לפרויקט מהיבט טכני. בשלב הבא, שלב הביצוע, יש יתרון מסוים למהנדס מכיוון שהוא בקיא יותר בפרטים טכניים. "למרות זאת, האדריכל ניחן בראייה כוללת, מה שמקל על הביצוע", אומר פרי. האדריכלית אורנית בסן טוענת: "ענף הבנייה בישראל שברירי. ניהול פרויקט על ידי מהנדס, חשוב ככל שיהיה, הוא לא מספיק. לאדריכל יש ראייה נרחבת, תפקידו לחזור להיות מנהל תכנון ולא רק מתכנן".
מנגד, ישראל דוד, ממלא מקום יו"ר איגוד המהנדסים, מציין כי בשלב התכנון והאומדן התקציבי יש יתרון בולט למהנדס. "זהו השלב שבו נכנסים כ־20 מהנדסים. בכל פרויקט בנייה יש כמה סוגים של מהנדסים: ממהנדס השלד, עד מהנדס מיזוג אוויר ומהנדס גיאולוגיה - הם אלו שמנהלים משא ומתן עם הרשויות למתן היתרים והם אלו שחותמים על ההיתרים. בלי חתימת מהנדסים אין היתרי בנייה".
לדברי יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, דני מריאן, "כיום עדיין אין רישיון למינהל פרויקטים, והמקצוע הזה עומד בפני הסדרה במסגרת תקנות, שלפיהן מנהל פרויקט יקבל רישיון בתנאי שיעמוד בדרישות הכוללות בין היתר התמחות של שלוש שנים בתחום ומעבר בחינה. בטיוטת התקנות נקבע שהמקצוע פתוח לאדריכלים או מהנדסים בעלי הכשרה מתאימה. איגוד המהנדסים תומך בהסדרת הענף".
האדריכלים מצדם משוכנעים שהערך המוסף שלהם לפרויקטים גבוה מזה של המהנדסים, המתמקדים יותר בצד הטכני של הבנייה. המהנדסים, לעומתם, בטוחים שלידע המקצועי שלהם בבנייה יש יתרון.
בעוד שבמדינות רבות בעולם כדי לנהל פרויקטים גדולים צריך לשמש כסטאז'ר במשך שנים ארוכות, ומדובר בהתמחות שדורשת תעודה מיוחדת, בישראל לעומת זאת השוק פרוץ יחסית, מי שסיים ללמוד הנדסה או אדריכלות שווה ערך למי שצבר ניסיון של שנים ארוכות בתחום, ויכול לנהל מיד פרויקטים גדולים.
המאבק הזה הוא לא על יוקרה בלבד - מדובר באפיק שמאפשר לאדריכלים לשדרג את תנאי השכר שלהם ועדיין להביא לצמצום עלויות לחברות הביצוע. מעבר לעלויות הביצוע החברה חוסכת גם בעלויות השכר. שכרו הבסיסי של אדריכל בחברות הביצוע נמוך יותר וכאשר הוא מקודם לתפקיד ניהולי הוא מקבל הטבה בשכר, אך עדיין מדובר בשכר נמוך יותר בהשוואה למהנדס שמנהל פרויקט. כך למשל, עלות השכר של אדריכל לא מנוסה עבור ניהול פרויקטים קטנים (בניין מגורים משותף בודד) נאמדת בכ־17 אלף שקל. לעומת זאת, עלות שכרו של מהנדס שיקבל ניהול פרויקט כבר תעלה לחברה יותר מ־20 אלף שקל. הפערים כמובן גדלים בפרויקטים גדולים יותר והשאלה המרכזית היא מי משלם את המחיר המקצועי של חוסר הניסיון והרצון לחסוך כסף.