"גנב", "נאצי", "מכוער", "מחבל", ועוד שלל קללות וכינויים הפכו לצערנו כמעט לשגרה בוויכוחים בחיי היום יום לא רק במקומות כמו שווקים ומשחקי כדורגל, בין קבוצות אוהדים, או בין חצרות יריבים, אלא בכביש, ברחוב, ואפילו במקומות העבודה.
נידמה שלא צריך את תקופת הבחירות עם התחרות, ההכפשות, והיצרים בין המפלגות והמועמדים, וכמובן בין התומכים ליריבים מכל קשת המפה הפוליטית, כדי להבין שהאווירה כיום בישראל מתוחה וסוערת. די בוויכוח על נושא שולי לכאורה, כמו למי זכות קדימה בכביש, בחניה, בתור בסופר, או בקופה כדי שיפרוץ ויכוח קולני, גם אם לא יגלוש לאלימות פיזית, יגלוש בקלות לקללות גידופים, וזה במקרה "הטוב" שהוויכוח כאמור לא יגלוש לאלימות פיזית.
אבל לא צריך דווקא את תקופת הבחירות כדי להתרשם מהזינוק בתביעות ובתיקים המשפטיים העוסקים במה שקרוי בעגה המשפטית "הוצאת דיבה ולשון הרע", לעיתים בגובה של עשרות אלפי שקלים.
עו"ד שלומי וינברג, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין, מרחיב על החוק.
החוק בקצרה מגדיר מהו "לשון הרע", וקובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
- להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
- לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
במיוחד בימינו ולאור הפופולריות וקלות הפרסום ברשת האינטרנט וברשתות חברתיות, כמו הפייסבוק, חשוב לדעת כי הרשת והפייסבוק נכללים בחוק, ובמקרים של התבטאות בניגוד לחוק ולנורמות, עשויים להוביל לתביעה בגין לשון הרע.
הוצאת לשון הרע יכולה להוות עילה לתביעה פלילית (שעונשה מאסר שנה אחת) או לתביעה אזרחית (שתגרור תשלום פיצויים ) עד לגובה של 50,000 ₪ (היום בשל ההצמדה שבחוק עומד הסכום על כ-72,000 ₪), ללא הוכחת נזק.
יחד עם זאת לא כל קללה אמירה או פרסום אפילו בוטה, יחשב כלשון הרע. החוק מאפשר חופש ביטוי שהוא ערך חשוב מאוד בדמוקרטיה, ומאוד תלוי באיזה הקשר, באיזה מקום, מי היה עד לאמירה, ועוד נתונים יקבעו אם יש עילה לתביעת פיצוי או אפילו הגשת תביעה פלילית.
שאלתי את עו"ד וינברג מה צריך כדי שתהיה עילה להגשת תביעה לפיצוי?
ראשית כדי שפרסום ייחשב בגדר פרסום הוא חייב לכלול עוד אדם אחד לפחות שהיה עד לאמירה במקרה של עילה להגשת תביעה אזרחית לפיצוי, ובמקרה של עילה להגשת תביעה פלילית נדרשים לפחות 2 אנשים מלבד התובע והפוגע שהיו עדים או נחשפו לאמירה.
כאמור הפרסום צריך להיכלל בהגדרות "לשון הרע" כמו: השפלת אדם, ביזוי, הפיכתו למקור שנאה וללעג, פגיעה במשרתו ופרנסתו, או על רקע מינו, גזע ומוצא.
כמובן שלהיקף הפרסום והחשיפה, יש משמעות רבה בקביעת הפיצוי ע"י בית המשפט, אין דין קללות בחדר המדרגות בין כמה שכנים, לחשיפה רחבת היקף באמצעי התקשורת, באינטרנט ובפייסבוק לעשרות ומאות אלפי גולשים וצופים.
על התובע להוכיח שאכן היה פרסום שהינו בגדר לשון הרע, ושהפרסום אכן היה עשוי לגרום לתובע נזק.
כמובן שבחוק יש הגנות כנגד תביעות לשון הרע מעבר לחופש ביטוי לגיטימי כמו, אמת בפרסום, עניין ציבורי בפרסום, תום לב ועוד, במקרה של הגנות חובת ההוכחה על הנתבע.
באינטרנט, כאמור, במיוחד פשטה התופעה.
רשת האינטרנט זכתה לאחרונה לשם הלא מחמיא –"לינצ'טרנט"–שילוב של לינץ' ואינטרנט. אם בתחילת הדרך היה נדמה שהרשת מהווה כלי בידי האזרח הקטן והנרמס – אל מול התאגיד המרושע והדורסני – התפתחה במקביל תעשייה כלל לא תמימה – שכל מטרתה היא חיסול כלכלי.
הקלות הבלתי נסבלת שבה מעלה גולש סטטוס פוגעני נגד עסק, תאגיד או אדם, ועושה לו "שיימינג" (הבכה או "ביוש") יוצרת מצב מתמשך של לינצ'ים ציבוריים - וגזירת דין ללא משפט.
כך, מספר עו"ד שלומי וינברג על מקרה שבו הוכפשה לקוחה שלו, עורכת דין בעצמה, בעלת מוניטין מעולה, ללא כל סיבה, שנפלה קורבן להכפשות של לקוח שהיה מסוכסך איתה בנושא שכר טרחה. ההכפשה הבוטה בוצעה באמצעות בלוג מיוחד שפתח נגדה ברשת האינטרנט והוקדש לה. הנזק שנגרם לעורכת הדין היה גדול, אולם לאחר פנייה לבית המשפט, הורה בית המשפט על הסרת הפרסום, וכיום מתנהל התיק ביחס לגובה הפיצוי שאמור להיפסק לטובת עורכת הדין שנפגעה מההכפשות הבוטות.
במקרה אחר, פורסם פוסט בפייסבוק, לפיו בעל מכולת מאזור הדרום, לא החזיר עודף כנדרש. בעל המכולת הכחיש את הנאמר, הגיש תביעת דיבה וזכה בסך של 10,000 ₪ פיצויים. האם הוחזר כבודו האבוד, לאחר שהוכפש קבל עם ועדה?
במקרה אחר, מספר עו"ד וינברג, פורסם כי מוסד מוכר ומצליח בתחום ההוראה "נסגר", על אף שלא היו דברים מעולם. מובן, כי פרסומים שכאלה עלולים לגרום, ואף גורמים בפועל - נזק תדמיתי חסר תקדים לאותו מוסד – והוא נקט בצעדים מתאימים נגד המכפישים.
היכולת לרכוש סטטוסים על ידי בעלי מקצוע, כדי לפגוע בעסק או אדם, הופכת את רשת האינטרנט לנפיצה במיוחד עבור בעלי עסקים – קטנים כגדולים. קשה לבנות מוניטין, אך קל להרוס אותו באבחה אחת - תוך הסתתרות מאחורי גבו של אזרח מן השורה – שהעלה כביכול סטטוס נקמני.
אך לבעיה החריפה הזו קיימות תרופות משפטיות. הרבה מאד נפגעים מהשנים האחרונות פנו לבתי המשפט, מצאו סעד לפגיעה ופיצויים ראויים – וכן, חשוב מכל - הכרה מחודשת בשמם הטוב.
כל אדם או בעל עסק, הרואה עצמו מוכפש, יכול לפנות בבקשה לסעד זמני לבית המשפט ולדרוש את הסרתו של הפרסום המכפיש. כמו כן, ניתן לפנות לאתר המאחסן (פייסבוק, אתר הפורומים וכיו"ב) כדי לדרוש את הסרת הפרסום ועוד.
מעבר להורדת ההכפשה - ניתן במידת הצורך, ואף מומלץ למי ששמו הטוב הוא הדבר היקר לו ביותר - להגיש תביעת פיצויים בשל הסטטוס הפוגעני, ולהיפרע כספית מהמפרסם – תהליך ארוך יותר, אך לעיתים קרובות – משתלם.