הסכם הממון שנחתם בשעת סערת הרגשות - תקף

האישה טענה כי חתימתה על הסכם ההמון אינה תקפה. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

בני זוג מבוגרים התחתנו בשנת 2004 נישואים שניים, האישה הייתה גרושה אם לשני ילדים בגירים מנישואיה הקודמים, והבעל אלמן ואב לארבעה ילדים בגירים מנישואיו הקודמים.

ימים ספורים טרם הנישואין חתמו הצדדים על הסכם שכותרתו "הסכם הבנות לגבי הממון", אשר מסדיר את כל סוגיות הרכוש בין הצדדים, בין היתר, במקרה של פירוק הנישואין. הסכם זה למרות שנחתם בין הצדדים, לא אושר לא בבית המשפט ולא בידי עו"ד נוטריון.

בשנת 2014 פתחו בני הזוג תיק גירושין בבית הדין הרבני, במקביל הגישה האישה תובענת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה כנגד הבעל, אשר במסגרתה עתרה למחצית מנכסי הבעל שנצברו במהלך החיים המשותפים, בניגוד למה שנקבע בהסכם, ותוך שהיא טוענת כי ההסכם נעדר תוקף, כיון שלא אושר כדין מהתיק עולה כי נכסיו של הבעל שווים 30 מיליון שקל.

לטענת האישה הסכם זה הוא "הסכם קנוסה" כיון שהבעל כפה עליה לחתום על ההסכם במועד מאוד קרוב לחתונה, ותחת איום שאם לא תחתום על ההסכם, הוא לא יתחתן איתה.

עוד טוענת האישה כי ביום שחתמה, היא הייתה שרויה בסערת רגשות בשל אזכרה לאדם מאוד קרוב אליה שנפטר, וחתמה על ההסכם מבלי שקראה והבינה אותו בכלל, וכשהבעל ראה איך שהיא יוצאת מהחתימה כשהיא נסערת, ועל כן טוענת האשה שהחתימה על ההסכם הייתה באונס, תוך השפלתה ורמיסת זכויותיה, ומבלי שהכירה את נוסח ההסכם קודם לכן, ומבלי שהוסברו לה משמעויותיו,

מה גם טוענת האישה כי במשך זמן הנישואין עד שהגיעו למשבר, הצדדים לא פעלו על פי ההסכם והבעל מימן את כל ההוצאות שלה ושל משק הבית, אף שהיו גבוהות ביותר, ומבלי בכלל לרמוז להפרדה רכושית ו/או מעין הפרדה רכושית.

והראיה לכך טוענה האישה שהבעל ידע שההסכם אין לו תוקף, שהרי זו היא הסיבה שהבעל לא ביקש לאשר את ההסכם בבית משפט, כי כשיבוא לאשר את ההסכם, יבחן בית המשפט האם היא האשה הבינה את הוראות ההסכם, ובוודאי שבית המשפט יתרשם כי האישה לא חתמה על ההסכם בהסכמה מלאה, כאשר ההסכם מנשל אותה מכל זכויותיה.

עוד טוענת האישה שההסכם היה פגום במבנה הצורני שלו, לא היה מקום ברור בהסכם לחתימת הצדדים, וכן נוסח הכותרת של ההסכם "הסכם הבנה לגבי ממון", ועל כן גם צורת ההסכם, מעידה על כך שיש להטיל ספק בגמרות הדעת של הצדדים.

מנגד הבעל טוען כי האישה היא ממולחת בעלת ניסיון בעסקים, ויש לאשה ניסיון בחוזים, והיא יודעת מה משמעות של חוזה, וכן במשך חודשים בטרם חתימה על ההסכם ניהלו הצדדים מו"מ על תוכן ההסכם, והעבירו ביניהם טיוטות עד שהסכימו לנוסח הסופי אותה ניסחה התובעת עצמה, והאישה חתמה עליו מרצונה החופשי באופן שקול ומדוד, לאחר שכל דרישותיה התקבלו,

עוד טוען הבעל שלאשה היה ענין ואינטרס במנגנון של ההפרדה הרכושית שנקבע בהסכם, מכיוון שלאשה באותה עת היו בבעלותה שתי דירות, ואחזקות כספיות של למעלה ממיליון ש"ח, ומה שלא הוגש ההסכם לבית המשפט לאישור, משום שהוא חשב בטעות שמדובר באישור אופציונלי, ולא באישור חובה.

וכן טוען הבעל שהסכם היה הסכם נדיב אשר מעניק לאשה התחייבות לסכומים מכובדים במהלך חיי הנישואין, ומבלי שלאשה יש כל התחייבות כלפיו.

ובסוף דבריו טוען הבעל, שמדובר בנישואים שניים בגיל מבוגר כאשר לכל צד ילדים בגירים מנישואים קודמים, ונכסים שצבר מלפני הנישואים השניים, כך שההפרדה הרכושית היא ענין מקובל.

בית המשפט קבע באופן חריג לתת תוקף להסכם הממון בין בני הזוג, למרות שלא אושר כנדרש בידי הרשות המוסמכת, וקיבל את טענת הבעל לפיה ההסכם לא הוגש לאישור בפני הרשות המוסמכת, משום שהוא חשב בטעות שמדובר באישור אופציונלי ולא באישור חובה, ואף שהחוק קובע כי ככלל הסכם ממון אשר לא קיבל את אישור בית המשפט הינו חסר תוקף.

יחד עם זאת נקבע בפסיקה חריג לכלל ולפיו, בהתקיים הנסיבות המתאימות, ומכוח עיקרון תום הלב, יחשב הסכם ממון כתקף ומחייב את בני הזוג, אף אם לא אושר בפני הרשות המוסמכת, כגון למשל מקום בו הצדדים ערכו הסכם ממון שלא אושר, אולם מאז חתימתו נהגו על פי המוסכם בו, ועל כן במקרה דנן ובנסיבות העניין ומקרה, מחייב עקרון תום הלב את החלת החריג שבחוק, לפיו יינתן תוקף להסכם הממון בין הצדדים אף ללא אישור כדין זאת, בשים לב לנסיבות חתימת ההסכם והתנהלות הצדדים בפועל על פי הוראותיו לאורך השנים,

בית המשפט דחה את גרסתה של האישה, וקיבל את גרסת הבעל, לפיה ההסכם הוא תוצאה של מו"מ מתמשך.

קביעה זו מסתמכת בין היתר על סתירות משמעותיות שהתגלו בעדותה של האישה, ועל מסמכים בכתב ידה המעידים שהיה מו"מ קודם ומתמשך לפני חתימת ההסכם, כמו כן הוכח שהאישה התקשרה לאורך השנים לפחות עם שבעה עורכי דין שונים, ואין סבירות שדווקא בתנאי הסכם הממון האישה לא התייעצה עם עו"ד.

מה עוד שתנאי ההסכם אינם חורגים מגדר הסביר, ותנאיו אינם גרועים מהמקובל, ומבטיחים לאשה לפחות מחצית מן הנכסים שהצטברו במהלך החיים המשותפים, וזה שהאישה לא מקבלת חלק מהנכסים שבאו מלפני הנישואין, אין זה פוגם בהסכם, הרי בנסיבות בהן מדובר בנישואין שניים בגיל מאוחר, כאשר לכל אחד מהצדדים ילדים בגירים מנישואין קודמים, ונכסים שנצברו טרום נישואין הללו, ודאי שההסכם הוא הסכם סביר ומקובל לחלוטין.

ולגבי טענת האישה לפיו יש פגם צורתי בהסכם שמלמד על חוסר גמרות דעת, קבע בית המשפט שאף שחסר בהסכם את המאפיינים הקוסמטיים המקובלים, מכל מקום כיון שהסכם כולל את כל מרכיבי היסוד הדרושים לצורך יצירת הסכם מחייב, ובשים לב שהתובעת חתמה על ההסכם מתוך הבנה ורצון חופשי, הרי שאין בהיעדר התוספות הקוסמטיות בכדי לגרוע מתוקף ההסכם,

הנלמד בפסיקה זו שגם כשחותמים הסכם ממון בין הצדדים, ויש בהסכם פגמים צורתיים או קוסמטיים, בית המשפט כדי להכריע האם ההסכם תכף, הוא יסתכל תמיד גם על עיקרון "תום הלב", המוכר לנו מחוק החוזים, ואף אם יהיו פגמים קוסמטיים בהסכם, אם הם לא יפגעו בעיקרון "תום הלב" בית המשפט יאשר את ההסכם בשעת הצורך.

עדכון פסיקה זו נכתב על ידי עו"ד לדיני משפחה וממונות יהושע דוב פלדשטיין

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.