ביהמ"ש: זיכרון הדברים מחייב אפילו שלא נחתם

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

אח ואחות ירשו מהוריהם דירת מגורים בת שלושה חדרים בנצרת עלית. במשך שנים הם השכירו אותה לאישה, שבאוגוסט 2012 ביקשה לרכוש אותה. במשך כחודשיים התנהל בין הצדדים משא ומתן, ובסופו האחות והשוכרת חתמו על זיכרון דברים אצל מתווכת.

רוכשים דירה?

פנו ל- עורך דין מכר דירה

זיכרון הדברים כלל את כל הפרטים הרלוונטיים לגבי רכישת הדירה, בהם מועד הפינוי, שמות הצדדים, המחיר המוסכם לרכישה – 250 אלף שקל, ופיצוי מוסכם של 25,000 שקל במידה שלא יחתמו על חוזה סופי.

האח, שלא היה בפגישה, ביקש מהמתווכת שתשלח לו במייל העתק מהמסמך, וכך היה.

חודש לאחר מכן היו אמורים הצדדים להיפגש במשרדו של עורך דין כדי לחתום על החוזה, אולם אחיה של השוכרת נפטר, והפגישה נדחתה.

מספר ימים לאחר מכן שלחה האחות מכתב לשוכרת בו ציינה כי אינה מתכוונת להאריך לה את חוזה השכירות, וביקשה כי תפנה אותה בסוף השנה. כך התברר לשוכרת, כי בינתיים, האחים מכרו את הדירה לקונה חדש שהציע עבורה 360 אלף שקל.

מופתעת מהמצב החדש, פנתה השוכרת לעורך דינה, שהודיע לאחים שהפרו את זיכרון הדברים, ולכן עליהם לשלם לשוכרת את הפיצוי המוסכם. האחים סירבו לשלם לשוכרת ולו אגורה שחוקה אחת והגישו נגדה תביעה לבית משפט השלום בנצרת בטענה שלא פינתה את הדירה בזמן, מה שגרם להם לנזקים כלכליים כיוון שהיו צריכים לפצות את הקונה בפועל.

השוכרת טענה מנגד כי האחים הפרו את זיכרון הדברים, שהוא למעשה חוזה מכר תקף ומחייב, ואף הגישה תביעה נגדית וביקשה מבית המשפט שיפסוק לטובתה פיצויים מעבר לפיצויים המוסכמים.

ואולם, האחים טענו שהם לא אמורים לשלם פיצוי מאחר שחסר בזיכרון הדברים פרט מהותי – ההסכמה של האח כבעל מחצית הדירה. הם טענו כי האחות חתמה על המסמך מבלי להבין מה המשמעות שלו, ובניגוד לדעתו של האח, שחשב שאפשר למכור את הדירה ב-40% יותר.

מנהג בעלים

השופט הבכיר שכיב סרחאן סבר כי זיכרון הדברים במקרה היה מפורט דיו כדי להיחשב לחוזה מחייב. נכללו בו תנאים חיוניים ומהותיים כמו זהות הצדדים, תיאור הדירה, התמורה המוסכמת, מועדי התשלום והמסירה.

השופט סבר שאין לייחס משמעות גדולה לכך שהאח לא חתם על המסמך, מאחר שהאחות נהגה "מנהג בעלים" ופעלה בשם שניהם – בידיעת האח ובהסכמתו. השופט גם קבע כי היא הבינה היטב את תוכן זיכרון הדברים ומשמעותו, וסירב לקבל פרשנות אחרת להתנהלותה.

בנוסף, סבר השופט כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעת פינתה את הדירה באיחור, לכן דחה את תביעתם.

מאחר שהתובעים לא קיימו את זיכרון הדברים, קבע השופט סרחאן כי הם נהגו בחוסר תום לב כלפי הנתבעת. לבסוף, ובשל הסכמה שהתקבלה במסגרת ההליך, לפיה הנתבעת תוכל לקבל רק את הפיצויים המוסכמים, נפסקו לטובתה 25 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.

• ב"כ התובעים / נתבעים שכנגד לא צוין בפסק הדין
• ב"כ הנתבעת/ תובעת שכנגד: עו"ד יגאל פרץ

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

לעורכי דין בתחום מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן

הכותב: עו"ד נחמיה פליסר עוסק בדיני מקרקעין ובדיני חוזים ומסחר

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"