ייצוגית: האם עובדים שמקבלים רכב חברה משלמים מס גבוה מדי?

(צילום: שאטרסטוק)

טכנאי מעליות שחויב במס גבוה כיוון שהשתמש ברכב חברה, סבר כי התקנות בעניין זה אינן הוגנות והגיש בשנת 2011 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים. לאחרונה השופט מגן אלטוביה דחה את הבקשה לאחר שקבע שמדובר בתקנות סבירות.

על פי תקנות מס הכנסה, שימוש ברכב חברה נזקף כחלק מההכנסה של העובד המחויבת במס. השימוש ברכב מבוסס על תחשיב הכולל "עלויות קבועות" כמו רכישה/השכרה, ביטוח ואגרות, וחלק יחסי מ"עלויות משתנות" כמו דלק ותחזוקה.

העובד, שקיבל רכב מהחברה נדהם לגלות שהרשות מחשבת את "טובת ההנאה" הגלומה ברכב כתוספת של כ-3,000 שקל למשכורת שלו, עליה הוא מחויב במס בשיעור 30% ובדמי ביטוח לאומי בשיעור של 5%.

בבקשה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, טען העובד כי המסים שהוא משלם עקב השימוש ברכב גבוהים בהרבה מטובת ההנאה שהפיק מהשימוש ברכב, בפרט כשהנהנית העיקרית מכך שיש לו רכב היא המעסיקה.

לכן, הוא דרש מבית המשפט להורות לרשות המסים להשיב לו ולכל העובדים המשתמשים ברכב חברה החזר מס בשיעור אחיד.

מנגד, טענה רשות המסים כי מדובר בבקשה המבקשת לבטל תקנות, ומכאן שאין מקום לדון בה במסגרת תובענה ייצוגית.

בכל מקרה, לשיטתה, היקף השימוש ברכב לטובת המעסיק בכלל אינו רלוונטי לחישוב שווי השימוש ברכב עבור העובד.

הרשות הסבירה כי אין מחלוקת על כך שקיים שוני בהיקף השימוש הפרטי של כל עובד ברכב חברה, וכי מטבע הדברים, השיטה הקבועה בתקנות שווי השימוש אינה מדעית או מדויקת. מכאן, שההליך הייצוגי הוא גם אינו ההליך היעיל וההוגן להכרעה במחלוקת, שהרי כל עובד משלם שיעור מס שונה מחברו.

עוד לטענתה, כאשר מחשבים את ערך ההטבה לעובד המחזיק ברכב חברה, יש לקחת בחשבון את העובדה שהוא חוסך רכישה או השכרה של רכב פרטי, עלויות ביטוח, רישוי ואגרות.

שיטה יעילה

השופט מגן אלטוביה הבהיר כי התקנות שהמבקש מתלונן עליהן הן תקנות סבירות ויעילות, המתייחסות ל"הטבה כלכלית" שמקבל העובד בשווי מלוא ההוצאות הקבועות הנחסכות ממנו.

מכאן, הסביר השופט כי גם אם המעסיק מרוויח מכך שהעובד מחזיק ברכב חברה, אין זה רלוונטי לחישוב המס על הכנסתו של העובד, מהטעם שהתקנות מתחשבות בשווי ההטבה שמקבל העובד בלבד וכלל אינן עוסקות במה שמרוויח המעסיק.

כמו כן, קיבל השופט את עמדת המשיבה, לפיה תובענה ייצוגית לא הייתה הדרך יעילה להכריע במחלוקת בעקבות ההבדלים הרבים בהכנסות ובמרכיבי המס השונים של העובדים השונים.

לפיכך, דחה השופט את הבקשה. מכיוון שהמבקש זנח חלק מטיעוניו בשלב הסיכומים, ובהתחשב בהיקף הדיונים, חייב אותו השופט בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 39,000 שקל.

• ב"כ המבקש: עו"ד משה כדר, עו"ד אמנון סמרה
• ב"כ המשיבה: עו"ד שגית כחלון

לעורכי דין בתחום דיני מיסים • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עו"ד דוד אפרים עוסק בדיני מסים

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.