שלוש ערכאות קבעו: כספי הביטוח של המנוח שייכים לאשתו השנייה

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

אב לשלושה ילדים נפטר לפני כשלוש שנים וחצי לאחר שהתמודד מחלה קשה. בצוואה שהכין כשבועיים לפני שנפטר, הוא ציווה לבנו מנישואיו הראשונים 220 אלף שקל, ואילו את יתר הרכוש הותיר לאשתו השנייה ולשתי הבנות המשותפות שלהם. עניין שלא התייחס אליו בכלל היה כספי ביטוח החיים שצבר אצל "כלל" בסכום של כחצי מיליון שקל – שהם רוב רכושו.

לייעוץ בתחום

פנו ל - עורך דין דיני משפחה

כשלושה שבועות לאחר פטירתו, אלמנתו עתרה לקיום הצוואה וביקשה גם להכליל את כספי הביטוח. בשלב הזה הגישה אשתו הראשונה התנגדות לקיום הצוואה בשם בנם המשותף, ובתוך כך גם ביקשה שלא לכלול את כספי ביטוח החיים בצוואה. באופן הזה, הכספים יחולקו בין כל היורשים החוקיים – שלושת הילדים והאלמנה – בחלקים שווים.

האם טענה בשם הבן, כי הצוואה נחתמה כשהמנוח לא היה במצב שכלי או פיזי תקין תוך שהושפע מאלמנתו.

אלא שבית המשפט לענייני משפחה דחה את ההתנגדות. לאחר ששמע עדויות רבות, הוא קבע כי אף שהיה חולה מאוד, המנוח היה צלול בחודש האחרון לחייו ונותר עצמאי לחלוטין גם כשכוחו הלך ודעך.

בתוך כך, התייחס בית המשפט לסוגיית כספי הביטוח. לאחר שהתייחס להיגיון הכלכלי שבצוואה, שבה ניסה המנוח לחלק את רכושו בצורה הוגנת בין שלושת ילדיו, החליט שלפי נוסח הצוואה ניתן להבין שמלבד הכסף שהותיר לבנו, הוא רצה שכל יתר הרכוש שלו יעבור לבנותיו ולאלמנתו, וזה כולל גם את כספי הביטוח.

ברמה המשפטית בית המשפט דן בשאלה אם אפשר לעדכן על שינוי מוטב בפוליסת ביטוח גם לאחר המוות, והגיעה למסקנה שהדבר אפשרי כל עוד הדיווח נעשה באמצעות הוראה מחייבת בכתב – והצוואה מקיימת את התנאי הזה.

אלא שהאישה הראשונה ובנה ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובד בבד ביקשו לעכב את ביצוע הצוואה.

בהחלטת השופט חנן שרעבי בעניין ספציפי זה הוא קבע "בזהירות ראוייה" כי סיכויי הערעור אינם קלושים. אלא שלבסוף, לאחר ששלושת שופטי ההרכב עיינו בחומר הראיות הוחלט לדחות את הערעור.

אך בכך לא הסתיימה הפרשה. הבן ואמו הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שם הסתמכו בעיקר על קביעת הביניים של השופט שרעבי, וטענו כי היא לא מסתדרת עם דחיית הערעור.

עוד לדברי הבן – המבקש – צוואת אביו היא צוואה "סתומה" שקשה להבין ממנה מה ציווה למי.

צוואה הגיונית מאוד

ואולם, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין לא חשב שמוצדק לנהל דיון שלישי בסאגה, שלטעמו לא מעלה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית.

המשנה לנשיאה הדגיש את ההבדל בין החלטת ביניים להחלטה סופית: "החלטה לעיכוב ביצוע היא החלטה זמנית, ויארע לא אחת ... שהתרשמות ראשונית שונה מהתרשמות מאוחרת, לאחר בחינה כוללת".

בנוסף, פסק השופט, כי לדעתו הצוואה מאוד הגיונית וכך גם הפרשנות שהעניק לה בית המשפט למשפחה.

"הכללת כספי הביטוח בגדרי הצוואה מתיישבת גם עם האותות לגילוי אומד דעתו של המנוח... ובכלל זה רצונו של המנוח לדאוג לכלל ילדיו, התאומות והמבקש, ולמשיבה... אחרת, עלול להיווצר מצב לפיו מרבית עזבונו יועבר אל המבקש, וברי כי אין הדבר מתיישב עם תוכן סעיף 2(ב) לצוואה", סיכם השופט את החלטתו.

• ב"כ המבקשים: עו"ד יוסי נקר
• ב"כ המשיבות לא צוין בהחלטה

לעורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותבת: עורכת דין הילי חן כהן עוסקת בדיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.