החל מ-1997 הועסקה העובדת במזכירות המועצה הדתית באילת. היא נהגה להתייצב מדי יום במשרדי בית הדין הרבני בבאר שבע, למעט ימי חמישי אז עבדה במשרדי המועצה הדתית.
לייעוץ בתחום
פנו ל-עורך דין דיני עבודה
יום בהיר אחד, קיבלה המועצה הדתית הוראה ממשרד הדתות לפטר את העובדת משום שההתקשרות עמה מנוגדת לדין. העובדת התנגדה למהלך וביקשה להפעיל מנגנון ליישוב חילוקי הדעות שקיים בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. לפי חוקת העבודה, לשם פיטורי עובד צריך סיבה מספקת, ולדעתה זו לא קיימת כאן – משום שמעולם לא הייתה כל תלונה על תפקודה.
המועצה הדתית הסבירה כי היא ממלאה אחר הוראות, והתעלמה מבקשתה.
בעקבות זאת, בינואר 2013 פנתה הסתדרות העובדים לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. היא טענה כי לעובדת יש ותק של 19 שנה, ואין זה סביר לפטר אותה עכשיו רק משום שהתקבלה לעבודה ללא מכרז או תקן.
המועצה הדתית טענה כי היא אינה המעסיקה של העובדת אלא המדינה, שהורתה לה לפטר אותה. לשיטת המועצה, כיוון שמדובר בעובדת מדינה, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות לא חלה עליה.
המדינה (משרד הדתות) טענה כי העובדת הועסקה במועצה ללא תקן וללא אישור, ולכן הורתה על הפסקת עבודתה.
עוד היא טענה כי בינה לבין העובדת אין יחסי עובד-מעסיקה, משום שהיא לא התקבלה לשירות המדינה בהתאם לחוק. היא לא עברה הליכי מכרז, אין לה תקן בהנהלת בתי הדין הרבניים, ומאחר שלמעשה כל שנות עבודתה היו בניגוד לדין – היא פוטרה.
בית הדין האזורי ביטל את הפיטורים, משום שלא התקיימו לפי חוקת העבודה שחלה על עובדי המועצות המקומיות.
המועצה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי, וטענה כי המדינה היא המעסיקה האמיתית של העובדת, בעוד שהיא רק שימשה כצינור להעברת השכר. לאור זאת החליט ביה"ד הארצי להחזיר את הדיון לביה"ד האזורי, שיקבע מיהי המעסיקה של העובדת.
מעסיקות במשותף
השופט צבי פרנקל קבע כי המדינה והמועצה הן המעסיקות במשותף של העובדת. השופט הסביר שכדי להכריע האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק, בוחנים את מערכת היחסים בפועל, ולא כיצד הוגדרו היחסים באופן פורמאלי.
כך, ומאחר שברוב ימי השבוע העובדת התייצבה בבית הדין הרבני הפועל תחת המדינה, קיבלה הוראות מהמזכיר הראשי, הייתה מחוברת למחשב של בית הדין והתקבלה לעבודה על ידי מזכיר בית הדין – יש לראותה כעובדת מדינה.
המדינה לא יכולה לטעון ההיפך רק משום שהעובדת לא התקבלה לפי החוק, המשיך השופט, ואף ציין שכבר היו מקרים בעבר שבהם המדינה ביקשה להכיר בעובדים כעובדי מדינה, אפילו שלא עברו תהליך קליטה. ומעבר לכך, קיים חוק החל גם על המדינה, לפיו כל עובד של חברת כח אדם יהפוך לעובד של המשתמש בפועל לאחר שצבר ותק של למעלה מתשעה חודשים.
גם בנוגע לעבודת העובדת במשרדי המועצה הדתית, קבע השופט כי מדובר ביחסי עובד-מעסיקה, בייחוד כשקיבלה את שכרה מהמועצה והוגדרה שם כעובדת הסגל המנהלי.
לאור האמור ביטל השופט פרנקל את הפיטורים, וקבע כי אלו ייפסקו רק בהתאם לחוקת העבודה.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ ההסתדרות: עו"ד אלעד מורג
- ב"כ המועצה הדתית אילת: עו"ד שרון חכמון אלמקייס
- ב"כ מדינת ישראל: עו"ד סיגל ברגר
לעורכי דין עבודה • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורכת דין דבורה גבע עוסקת בדיני עבודה.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותבת לא ייצגה בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.