בנק הפועלים וחברת הבת "מבנים וציוד" המחזיקה עבורו את נכסי הנדל"ן, מכרו באפריל 2013 שטח מסחרי במעלות תרשיחא שבעבר פעל בו סניף. את השטח רכשה "בן שושן החזקות" תמורת כ-2.9 מיליון שקל.
הזמן חלף, מלוא התשלום הועבר, אך החברה לא הצליחה לרשום את זכויותיה בנכס, לטענתה, בשל מחדלי הבנק וחברת הבת שנהגו בחוסר תום לב.
בתביעה לאכיפת הסכם ופיצוי מוסכם שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי בחיפה בספטמבר 2015 היא טענה כי לא הועברו לה המסמכים הדרושים לשם העברת הזכויות ברשות מקרקעי ישראל ורישומן בפנקסי החברה המשכנת "אזורים". בנוסף נטען כי מסירת הנכס בוצעה באיחור – במקום להיכנס ביוני 2013, היא נכנסה רק באוקטובר כיוון שהיו במקום ליקויים רבים.
הנתבעות טענו מנגד כי התובעת היא שהייתה אמורה לבצע את העברת הזכויות. לטענתן, רוב האישורים שהתחייבו למסור נמסרו ואלה שלא נמסרו הם אישורים שאינן מצליחות להשיג – שלא באשמתן. למשל, אישור העדר חובות מהעירייה עוכב באשמת התובעת שסירבה להכיר בחוב ארנונה שצברה לאחר שכבר החזיקה בנכס. לבסוף, לטענתן הן החליטו לשלם אותו בעצמן לפנים משורת הדין, רק כדי לקיים את ההסכמים.
בנוסף, ואף שפעלו בתום לב מוחלט, הן לא הצליחו להשיג אישור מס רכישה ישן שלטענתן אמור להיות אצל החברה המשכנת אבל היא לא מוצאת אותו, ולכן הן הגישו נגדה הודעת צד שלישי וטענו כי היא צריכה לשאת באחריות.
"אזורים" הבהירה כי לה אין שום קשר להסכמים בין הנתבעות והתובעת. תפקידה הוא לנהל את הספרים. לטענתה, הזכויות לא נרשמו מלכתחילה על שם הנתבעות, מאחר שעוד בזמנו הן לא העבירו לה את מלוא האישורים.
אבל למה בלי פיצוי?
השופט ד"ר מנחם רניאל קבע כי אמנם התובעת התחייבה לפעול להעברת הזכויות על שמה אולם בתנאי שהנתבעות ימציאו לה את כל המסמכים הדרושים לשם כך.
השופט פסק לטובת התובעת וקבע כי הנתבעות הפרו את הסכמי המכר שהן עצמן ניסחו. קודם כל, הן איחרו במסירת החזקה. בזמן הנקוב בהסכם – יוני 2013 – במקום היו חורים, ריצוף שבור, רטיבות וארונות חשמל לא תקינים. הנתבעות התחייבו לשפץ עד אוגוסט אך לא עמדו בזמנים ואף התעלמו מפניות מצד עורך הדין של התובעת.
מכאן גם עולה שחוב הארנונה – שנוצר בחודשי המחלוקת הללו והנתבעות תלו בו את האשמה לעיכוב אישורי העירייה – לא שולם מטוב ליבן של אלא משום שבאותה תקופה הנכס עוד היה בחזקתן.
השופט גם קיבל את טענות החברה המשכנת וקבע, כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב משום שידעו כי חסרים להן מסמכים חיוניים, ולמרות זאת הצהירו בפני התובעת שאין כל מניעה להעביר את הזכויות.
למרות קביעות נחרצות אלה השופט לא פסק לתובעת את הפיצוי המוסכם שסכומו נמוך מ-2.5 מיליון שקל, עניין הנתון לסמכותו של בית משפט השלום, שלמחוזי אין סמכות לדון בו.
לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה: הנתבעות חויבו להמציא לתובעת את כל המסמכים הדרושים בתוך שלושה חודשים והודעת הצד השלישי נדחתה. הנתבעות גם חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין: 35,100 שקל לתובעת ו-23,400 לחברה המשכנת.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין מריון בנדורי עוסקת במקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.