לפני כשבע שנים ניהלו בני זוג – בעלי דירה ביוקנעם – הליכי גירושין, במסגרתם היו צריכים למכור את הדירה. מתווך שהסתייעו בו איתר עבורם רוכשים פוטנציאליים ונחתם ביניהם זיכרון דברים שכלל בין היתר את סכום העסקה, כ-900 אלף שקל, את מועד המסירה ואת הפיצוי המוסכם על הפרתו – 25,000 שקל.
ההתחייבות כלפיך הופרה?
ואולם, בטרם הספיקו הצדדים לחתום על הסכם המכר, הגבר – בעל מחצית מהדירה – הודיע לבית המשפט למשפחה שאינו מעוניין להמשיך בהליכי המכירה ושחתם על זיכרון הדברים בניגוד לרצונו כיוון שאשתו לחצה עליו.
בית המשפט למשפחה נעתר לבקשתו ועצר את העסקה. אלא שלבסוף, הדירה נמכרה לרוכשים אחרים תמורת 1.3 מיליון שקל, מחיר גבוה משמעותית מזה שהוסכם עליו בזיכרון הדברים.
בשנת 2010 הגישו הרוכשים הפוטנציאליים תביעה נגד המוכרים לבית משפט השלום בנצרת. הם ביקשו פיצוי של 315,000 שקל – ההפרש בין מחיר המכירה שהוסכם עמם לבין המחיר שהנתבעים קיבלו לבסוף בפועל, או לחלופין את הפיצוי המוסכם על הפרת זיכרון הדברים.
הנתבעים – בני הזוג שהתגרשו זה מכבר – ניסו להטיל את האחריות לכישלון העסקה אחד על השנייה.
הנתבע טען כי כלל לא היה מעורב במכירת הדירה, והנתבעת היא זו שפגשה את התובעים ואת המתווך על דעת עצמה. שליח של המתווך החתים אותו על זיכרון הדברים אחרי שהנתבעת לחצה עליו והטעתה אותו.
לעומתו, הנתבעת טענה כי רצתה לעמוד בהתחייבות ומי שאחראי להפרתה הוא הנתבע – שסירב עמה לשתף פעולה.
בכל מקרה, הנתבעת ביקשה להבהיר כי בסופו של דבר מי שביטל את ההסכם הם התובעים, שחודשיים לאחר החתימה כבר רכשו דירה אחרת ואף לא הגיעו לדיונים בנוגע לגורל העסקה בבית המשפט למשפחה.
מסמך מחייב
סגן הנשיא השופט יוסף סוהיל התרשם כי בניגוד לגרסתו, בתחילה הנתבע דווקא שיתף פעולה עם מכירת הדירה, ועשה זאת מרצונו. הוא לא הוכיח כי חתם על המסמך תחת לחץ או משום שהוטעה. העובדה שלא ביטל אותו לאורך תקופת המשא ומתן עם התובעים מעידה על כך שההתנערות מהמסמך הגיעה בדיעבד, לאחר שאשתו הודיעה כי היא מעוניינת לבצע שינויים בהסכם הגירושין.
השופט הוסיף וקבע כי זכרון הדברים הנוכחי הוא חוזה תקף ומחייב בין היתר משום שהוא כולל פרטים מהותיים וחשובים, שמהווים את "עיקרי היסודות" לעסקה, כמו תיאור הנכס, מחירו, החתימות של כל המעורבים, סוגיית ההוצאות והמסים. בנוסף, העובדה שצוין בו פיצוי מוסכם מלמדת שכל המעורבים התייחסו למסמך ברצינות.
מכאן, שאי-קיום האמור על פי זכרון הדברים היווה הפרת הסכם, שלשיטת השופט האשם העיקרי בה הוא הנתבע.
באשר לסכום הפיצוי, השופט קבע שלתובעים לא מגיע לקבל את גובה ההפרש בין מחירי המכירה. לדבריו, התנהגות התובעים, שלא התייצבו לדיון בבית המשפט למשפחה ואף מיהרו לרכוש דירה אחרת, מהווה למעשה הודעת ביטול של זיכרון הדברים.
הפיצוי שמגיע להם, אם כן, הוא הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים, אשר היום כבר עומד על 28,180 שקל.
מאחר שגם הנתבעת חתומה על זכרון הדברים שהופר השופט קבע כי היא והנתבע ישלמו את הפיצוי לתובעים ביחד ולחוד. ואולם, מאחר שהנתבע הוא זה שסיכל את ההתחייבות – יהיה עליו להחזיר לה את הכסף.
- ב"כ התובעים: עו"ד יהודה מלאך
- ב"כ הנתבע: עו"ד נתנאל ירימי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יבגני צירלין
עורכי דין דיני חוזים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין ד"ר גיל גרשון טבעון עוסק בדיני חוזים ודיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.