בשנת 2010 נפרדו בני זוג תושבי יישוב קהילתי בשומרון. בית המשפט למשפחה בראשון לציון מינה כונסת נכסים למכירת הזכויות בבית מגוריהם.
לייעוץ בתחום:
בין הצדדים נערכה מעין מכירה פומבית שבסיומה התאפשר לאישה לרכוש את חלקו של בעלה בנכס.
זמן קצר לאחר מכן, ועל מנת שתוכל לממש את הרכישה, פנתה האישה לאדם שהכירה וביקשה ממנו הלוואה. האיש סירב אך היה מוכן לרכוש ממנה את מחצית הנכס שכבר נמצא בבעלותה תמורת 500,000 שקל. באפריל 2013 נערך הסכם ברוח זו על ידי עורך דין שייצג את שני הצדדים.
בתביעה שהגיש האיש נגד המוכרת ועורך הדין ב-2014 הוא סיפר כי בתוך חודשיים העביר לאישה את מלוא התמורה, ובהמשך רכש ממנה 5% נוספים בנכס תמורת 50,000 שקל.
למרות זאת, לטענתו, לא הועברו 55% מהזכויות בנכס על שמו, כפי שסוכם. בנסיבות אלה, נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם נוסף (שלישי במספר) בו נקבע כי הוא יעביר לה חזרה 55% מהזכויות בנכס בתמורה לכך שתשלם לו 715,000 שקל (מחצית מערכו של הנכס).
לדבריו, הנתבעת לא שילמה לו סכום זה ולכן הגיש את התביעה. הוא תבע בנוסף את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם הראשון למקרה של הפרה (75,000 שקל) וכן דמי שכירות שהנתבעת התחייבה לשלם לו בהסכם השלישי ופיצוי על עגמת נפש.
כנגד עורך הדין טען התובע כי הוא התרשל בהגנה על כספו ואף ערך "קנוניה" עם הנתבעת כדי להונות אותו.
הנתבעים טענו מנגד כי ההסכמים מול התובע נחתמו בתום לב ומתוך כוונה מלאה לקיימם והתובע "נחפז" לבטלם ולא אפשר לנתבעת לקיים אותם.
סעיף סטנדרטי
השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל אביב הסביר כי ההסכם השלישי ביטל את ההסכמים הקודמים. השופט המשיך כי מסיבות השמורות עמה הנתבעת התחייבה בהסכם השלישי להעביר לתובע 715,000 שקל, סכום הגבוה מהתמורה שהעביר לה, ועליה לעמוד בהתחייבותה.
השופט דחה את טענת הנתבעת כי התובע ביטל את ההסכמים מוקדם מידי והדגיש כי ההסכמים לא בוטלו באופן חד צדדי אלא בהסכמת שני הצדדים.
עם זאת, השופט דחה את דרישת התובע לקבלת הפיצוי המוסכם מאחר שסעיף זה הופיע בהסכם הראשון בלבד.
במקביל, השופט ציין כי התנהלות הנתבעת גרמה לתובע עגמת נפש רבה לנוכח הכספים הרבים שהשקיע בעסקה וחוסר הוודאות בו היה שרוי חודשים ארוכים. עוד התקבלה דרישת התובע לדמי שכירות. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 747,500 שקל.
השופט קיבל חלקית את התביעה נגד עורך הדין וציין כי היה מצופה ממנו לשמור על כספי התובע בצורה טובה יותר ולהכניס בהסכמים הראשונים סעיף "סטנדרטי לחלוטין" לפיו התמורה תופקד בנאמנות עד שיתקבלו המסמכים המאפשרים את רישום הזכויות על שם התובע.
בניגוד להיגיון זה, כתב השופט, עורך הדין ניסח את ההסכמים כך שסכום של 425,000 שקל הועבר לנתבעת ללא תנאי. בנסיבות אלה חייב השופט את עורך הדין לשלם לתובע סכום זה, בתוספת פיצוי של 10,000 שקל עבור עגמת נפש.
השופט הבהיר כי הסכומים שנפסקו לטובת התובע אינם מצטברים אלא חופפים.
הנתבעת חויבה בשכ"ט והוצאות של 50,000 שקל ועורך הדין חויב בשכ"ט של 25,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אמיר סטרול, עו"ד שי חלפון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ערן סגל
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין כנרת שמיר מסיקה עוסקת בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.