הפעילו גן ילדים ללא אישור ויפצו את השכנים על אי-נוחות

לא ניתן להתעלם מהרעש ובעיות החניה. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

סכסוך השכנים הגיע לבית המשפט בשנת 2013 במסגרת תביעה לפיצוי של 150 אלף שקל על הפגיעה באיכות חיי התובעים עקב פעילות גן ילדים רועש ולא חוקי בבית הצמוד אליהם.

התובעים – בני זוג – עברו להתגורר בבית דו-משפחתי באשקלון לפני 12 שנה, כשבאותה תקופה השכנים בקוטג' הסמוך כבר הפעילו את הגן, והתובעים אף שלחו אליו את שתי בנותיהם. הוויכוח לגבי פעילות הגן התגלע בשנת 2010, זמן קצר אחרי שהבנות סיימו את הגן, כאשר התובעים טענו כי מדובר בגן שפועל ללא היתר, וגורם למטרדים כמו רעש, לכלוך ובעיות חניה.

בעקבות הוויכוח התקיים בין הצדדים הליך גישור שהסתיים באוגוסט 2011 בהסכם שבמסגרתו הנתבעים התחייבו להפחית את כמות הרעש על-ידי הוצאת ילדי הגן לחצר בשעות הבוקר בלבד – בין 9:30-12:30. אלא שהתובעים טענו שהנתבעים לא קיימו את ההסדר, ופנו לרשויות במטרה לקבל צו מניעה נגד הפעלת הגן.

חלף זמן ובשנת 2013 קיבלו הנתבעים היתר להפעלת הגן. התביעה הוגשה לפיכך לפיצוי על התקופה שבה הגן פעל ללא היתר, בין השנים 2010-2013. התביעה אף הוגשה נגד עיריית אשקלון בטענה שהתרשלה כשלא פעלה לסגור את הגן, ואפשרה לנתבעים להפעיל אותו במשך שנים. מהעירייה הם תבעו פיצוי של 212,866 שקלים.

השכנים-הנתבעים טענו בין היתר שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב בהתחשב בכך שהתובעים "התעוררו" רק לאחר שסיימו להשתמש בשירותי הגן.

העירייה דרשה לדחות את התביעה נגדה, בטענה שפעלה כדין מהרגע שקיבלה תלונות על פעילות הגן. בתוך כך הציגה העירייה את הסכם הגישור המעיד על כך שהתובעים עצמם הסכימו להפסקת הליכי האכיפה נגד הנתבעים. מלבד זאת, העירייה טענה כי לא מדובר במקרה קיצוני המצדיק לחייב אותה לשלם פיצוי מהקופה הציבורית.

עכשיו מתלוננים?

השופט עידו כפכפי קבע כי לא ניתן לדחות את התביעה כליל מאחר שאין ספק שפעילות הגן הסבה לתובעים אי נוחות בין היתר בשל רעש ובעיות חנייה. כלומר, מבחינה אובייקטיבית התובעים סבלו בצורה כזו או אחרת מפעילות הגן. אך השופט כפכפי לא סבר כי מדובר במטרד לפי פקודת הנזיקין.

השופט הדגיש את הקושי הערכי להתייחס אל גן ילדים – שעוסק בהענקת חינוך, ידע ודרך ארץ לילדים רכים – כמטרד. אף התובעים עצמם הסבירו כי לא התכוונו חלילה שהילדים מהווים מטרד.

על כן, ומאחר שלא ניתן להתעלם מהרעש ובעיות החניה שהמשיכו גם לאחר החתימה על הסכם הגישור ונבעו מפעילות לא חוקית, השופט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי על "אי נוחות". ואולם, גובה הפיצוי נפסק בהתחשב בהתנהגות התובעים, שנכנסו לבית כשהם ידעו על הגן והחליטו לפעול נגד הנתבעים רק אחרי שסיימו להשתמש בשירותיו.

השופט הוסיף ודחה את התביעה נגד העירייה, שהוכיחה שלא התעלמה מהתובעים ופעלה בסבירות על רקע תלונותיהם. עוד לדברי השופט, אין לחייב את העירייה לפצות על הפרת החוק מצד הנתבעים.

בסופו של דבר השופט העמיד את סכום הפיצוי על 15,000 שקל (5,000 שקל לכל שנה של פעילות ללא היתר), בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אורי דניאל, עו"ד עידן עזרא
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אלי סלהוב, עו"ד שני שטרן

עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד אילן גולדנברג עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק