מורה שעבד באחד ממוסדות החינוך התורני שמפעילה עמותת "עלי באר" באזור ירושלים, זומן לפני שנתיים לשיחת שימוע עם ממוניו, ובמסגרתה הוסבר לו כי העמותה מעוניינת לצמצם את כוח האדם המועסק אצלה. לאחר השימוע קיבל המורה מכתב פיטורים והמחאות בסך 97,000 שקל שאמורות לגלם את פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה המגיעים לו.
בינתיים, גילה המורה שהעמותה ממש לא מצמצת כוח אדם ואף להיפך, שכרה עובדי הוראה נוספים והחליפה אותו במורה אחר בעל ותק ושכר נמוכים יותר. עם היוודע הדבר הגיש המורה תביעה נגד העמותה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובה ביקש בין היתר פיצויים על פיטורים שלא כדין והפרשי פיצויי פיטורים שלטענתו שולמו לו בחסר.
המורה טען כי פוטר רק משום שהעמותה ביקשה לחסוך את שכרו, שעמד על כ-16,000 שקל והיה יחסית גבוה בשל ותק העבודה הגבוה שלו (13 שנות עבודה). עוד הוא טען כי פיצויי הפיטורים שלו חושבו בחסר, לפי 10 שנות עבודה. התובע הסביר כי ככל הנראה הטעות נבעה מחילופי הבעלות בעמותה שנערכו בשנת 2004.
בכתב ההגנה שלה, הכחישה העמותה את טענות המורה, וטענה כי פיטוריו היו לגיטימיים וכי שולמו לו מלוא הזכויות המגיעות לו – שכן אצלה הוא עבד 10 שנים בלבד. יתרה מכך, העמותה טענה ששילמה לו בטעות שכר כפול עבור אחד החודשים, כך שקיבל אף יותר משהגיע לו. כמו כן, הנתבעת טענה שהתובע חייב לה 1,550 שקל עבור דו"ח חניה.
לא חוקי
השופטת שרה שדיאור קיבלה את טענת המורה, לפיה יש לחשב את זכאותו לפיצויי פיטורים עבור 13 שנות עבודה, וזאת לאחר שהוצג בפניה מסמך המאשר כי העמותה קיבלה על עצמה את חובות הבעלים הקודמים כלפי העובדים.
בהתאם לכך, השופטת קבעה שהתובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים של 62,750 שקל, בתוספת 60,000 שקל פיצויי הלנה, שלעמדת השופטת מגיעים לתובע משום שהטעות בחישוב לא נעשתה בתום לב.
מכאן, עברה השופטת לדון בשאלה האם התובע פוטר בניגוד לדין. גם בעניין זה העדיפה השופטת את גרסת התובע, שהוכיח כי לאחר פיטוריו העסיקה העמותה עובדי הוראה חדשים. אחד מהנתונים שהביאו אותה למסקנה זו הייתה עדותו של נציג העמותה, שהודה כי העדיף להעסיק מורה אחר, בעל ותק ושכר נמוך בהרבה מזה של התובע.
בנסיבות אלה, השופטת קבעה כי התובע פוטר על מנת לחסוך בהוצאות שכרו ולא מטעמי צמצומים. "פיטורים על רקע וותק וכתוצאה גובה שכר מהווים אפליה אסורה", כתבה ופסקה לתובע עוד 38,856 שקלים על פיטוריו הלא חוקיים.
לפני סיום השופטת קבעה כי לא הוכח שהתובע אחראי לדו"ח החנייה אך טענת הנתבעת כי שולם לתובע שכר כפול בטעות התקבלה. בסופו של דבר, לאחר קיזוז השכר הכפול, נפסקו לתובע פיצויים של 149,706 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שמואל גרנאי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יחזקאל גרוסברג
עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עו"ד ענת רוזנר עוסק/ת ב- דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.