המנוחה נפטרה בשנת 2014. מספר חודשים לאחר מכן הגישה בתה בקשה לקיום צוואה שבמסגרתה צווה לה את כל הרכוש של אמה. התנגדות שהגישה גיסתה – אלמנתו של אחיה המנוח – העבירה את התיק מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט למשפחה בתל אביב.
הגיסה טענה בשם בנה הקטין כי קשה להאמין שסבתו נישלה אותו לחלוטין מהצוואה, לנוכח הקשר הקרוב והחם שהתפתח ביניהם מאז מות אביו. היא העלתה חשש שמדובר בצוואה מזויפת.
הדודה טענה מנגד כי הוראות הצוואה לא אמורות להפליא את גיסתה, שעברה לעיר מרוחקת והגיעה עם בנה לביקורים רק לעיתים רחוקות. כלומר, הדודה טענה כי המנוחה לא הייתה קרובה לנכדה, אף שרצתה בכך, כך שזה מאוד הגיוני שהוא הושמט מהצוואה.
חתמה או לא חתמה?
בשלב הראשון, השופט מרדכי (מוטי) לוי החליט למנות גרפולוגית שתחווה את דעתה בנוגע לחתימה על הצוואה. הגרפולוגית, שהשוותה בין החתימה לבין חתימות קודמות של המנוחה על מסמכי בנק, הגיעה למסקנה חד-משמעית שלפיה לא מדובר בחתימת המנוחה, אלא בחיקוי.
בפסק הדין שניתן באחרונה והחליט לפסול את הצוואה מחמת זיוף ציין השופט לוי כי כבר כשהחליט על מינוי המומחית הוא התרשם לשלילה מהדודה, שהתנגדה למינוי נחרצות וסירבה להעביר למומחית כתבי יד של המנוחה בתירוץ תמוה לפיו אמה "לא נהגה לכתוב".
השופט קיבל כמובן את חוות דעתה של המומחית וציין כי גם התנהלות הדודה במשפט מאששת את הסברה שמדובר בצוואה מפוברקת. כך למשל, הדודה שינתה במהלך הדיון את גרסאותיה בנוגע לגילוי הצוואה. בתחילה היא טענה כי מצאה את הצוואה לאחר מות אמה, אך בעדות מאוחרת יותר טענה כי אמה סיפרה לה כשהייתה על ערש דווי כי השאירה צוואה בבית.
בתוך כך השופט ציין כי עדי הצוואה שהובאו לעדות הותירו עליו רושם שלילי והוא אינו מאמין להם.
כמו כן, ובניגוד מוחלט לטענותיה של הדודה, השופט התרשם כי המנוחה הייתה בקשר חם ורציף עם נכדה ורחשה אליו אהבה רבה.
לנוכח הממצאים הללו, השופט קבע שיש לפסול את צוואה וקיבל את התנגדות אמו של הקטין. הדודה חויבה לשאת בהוצאות משפט של 35,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שמואל מורן, עו"ד יפעת שכטר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד זהר פשה אלון, עו"ד שי סיון
עורכי דין צוואות • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עו"ד עופרה קוניין עוסקת ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
** הכותבת לא ייצגה בתיק.