כדרכו של עולם, בדרך כלל אדם מוריש את רכושו לקרובי משפחה. עם זאת, כאשר מדובר באנשים עריריים או כאלה המנותקים מבני משפחתם, יצליח לעיתים אדם זר להיכנס לסדק שנפער, להעניק יחס וטיפול למנוח, ולהיות חלק מצוואתו.
שני עקרונות מתנגשים
כאשר בית המשפט דן בתקפות צוואה, עליו לאזן בין שני עקרונות חשובים: האחד – כיבוד רצון המת, והשני – הגנה על היורשים הפוטנציאליים מפני השפעה בלתי הוגנת, שהביאה ליצירת הצוואה המנשלת קרובים ומנחילה לזרים.
הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה כזו.
מנגד, כאשר מתקיימת תלות מקיפה ויסודית וניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשייה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו. במקרה כזה חובת ההוכחה לאי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה.
מהם המאפיינים שיכולים ללמד על השפעה בלתי הוגנת?
על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו, וקשריו עם אחרים.
בפרשת מרום סוכמו אבני בוחן בעזרתן ביהמ"ש יכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והם: מבחן תלות ועצמאות; מבחן תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים, ונסיבות עריכת הצוואה.
באותה פרשה נפסלה צוואה שנעשה לטובת מטפלת של קשיש שטיפלה בו בחודשים האחרונים לחייו וגרמה לו לערוך צוואה לטובתה. הצוואה אושרה בביהמ"ש המחוזי אך נפסלה בביהמ"ש העליון גם לאחר דיון נוסף בסוגיה.
חשוב לדעת שתלות כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. דברים אלו נכונים גם לשאר המבחנים בהם נבחנת הצוואה.
גם דפוס יחסים מיוחד בין המצווה לנהנה, למשל עו"ד-לקוח, רופא-חולה, מטפלת-קשיש – מצב היוצר מעצם קיומו חשש ליחסי תלות – אינו מספיק ויש לשכנע את בית המשפט בדבר קיומם של סממנים או מאפיינים להשפעה בלתי הוגנת, אחרת הצוואה תקוים גם אם קרובי המנוח נושלו לטובת זרים גמורים.
"השתלטה ע חייו"
לבתי המשפט קיימת נטייה ברורה לקיים צוואות. עם זאת, בית המשפט יעשה כל שיוכל כדי להתחקות אחר רצון המת ולברר האם היה כשיר לקבלת החלטות, והאם החלטותיו נגועות בשל לחצים, כפייה או השפעה בלתי הוגנת.
להלן מספר דוגמאות לפסילת צוואה שנעשתה לטובת אנשים זרים ולא בני משפחה:
- בתמ"ש ת"ע 163/01, השופט סארי ג'יוסי פסל צוואה לטובת שכנה אשר פעלה לאורך שנים בתחכום רב, בודדה את המנוחה מסביבתה, ממכריה ומקרובי משפחתה, ואסרה עליה להיות בקשר עמם.
- בתמ"ש תע (ת"א) 8188-01-13, השופטת ורד שביט פינקלשטיין עסקה במקרה בו הצוואה העניקה את הרכוש לבעל מקצוע פארא-רפואי שטיפל במנוחה. נקבע כי האיש הפר קודים אתיים ומוסריים להם מחויב כבעל מקצוע המספק שירות לאיש קשיש אשר נזקק לטיפולו. השופטת קבעה כי משלא פעל בהתאם לקודים אלו, ולנוכח יחסי תלות מיוחדת של מטפל-מטופל – יש בכך כדי לבסס את יסוד אי ההגינות בקיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת.
- כך גם פסק דין שניתן על ידי השופט דניאל טפרברג בתע (ב"ש) 1580/07, כשקבע כי כל העובדות והנסיבות זועקות השפעה בלתי הוגנת – במקרה של אדם שהוריש את כל רכושו לטובת המטפלת שלו ונישל ממנה את שלושת ילדיו. באותו מקרה נקבע כי המטפלת "מנעה ממנו הקשר עם ילדיו, השתלטה על חייו על מחשבותיו ורצונותיו עד כדי שסימאה את עיניו".
הדברים ייבחנו בקפדנות
לסיכום, אדם יכול לעשות ברכושו כרצונו, כולל להוריש את כולו לזרים. לעיתים הפעולה לגיטימית ולעיתים לא. במקרה שלא, הצוואה תיפסל ולא תקויים.
נראה כי בית המשפט אמנם יבחן את הדברים לעומקם ולא ימהר לפסול צוואה, ולהכריז על בטלותה, אך כאשר מדובר ביורשים-זרים, שאלות ההשפעה הבלתי הוגנת, והתלות והבידוד החברתי של המנוח ייבחנו בקפדנות.
הכותבת: עו"ד אלינור ליבוביץ' עוסקת בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"