ב-2012 העובד פוטר לאחר שמעל בתפקידו ומסר חומר פנימי לחברה מסחרית. זמן קצר לאחר מכן פרסם מנהל המרכז ידיעה על האירוע בטור השבועי שלו המופץ לעובדים.תביעת לשון הרע שהגיש האיש נגד המרכז ומנהלו התקבלה באחרונה ונפסקו לטובתו 25,000 שקל.
האיש הועסק במשך 17 שנים במרכז הרפואי רבין כטכנאי רנטגן. הוא פוטר בנובמבר 2012 על רקע הוצאת חומר רדיואקטיבי ללא אישור מנהל המכון ומסירתו לחברה מסחרית שעבדה עם המרכז כקבלן חיצוני. שבועות ספורים לאחר מכן פרסם מנהל המרכז ידיעה על האירוע בירחון שמופץ לכ-6000 עובדי המרכז בבתי החולים שניידר, דווידוף, בילינסון ובית חולים השרון.
הידיעה הופיעה בעמוד השער של הירחון ונכתב בה בין היתר: ״נאלצנו החודש לפטר עובד ותיק, אשר נתפס במעילה ובגניבת ציוד״. באפריל 2014 קבעה רשות השיפוט בהסתדרות, שדחתה את תביעת העובד לביטול פיטוריו, שהמערער פוטר בשל מעילה באמון בתפקיד ולא בשל גניבה.
בסמוך לפיטוריו הגיש העובד תביעת לשון הרע נגד המרכז הרפואי ומנהלו. בית הדין לעבודה בתל אביב דחה את התביעה וקבע שהפרסום האמנם היווה לשון הרע אך עומדת לנתבעים הגנת תום הלב שכן המנהל כתב את הדברים במסגרת חובתו ותפקידו. ואולם, בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור העובד והפך את ההחלטה.
פוגעניות יתר
השופטים רועי פוליאק, חני אופק גנדלר ואילן סופר יצאו מנקודת הנחה שהפרסום מהווה לשון הרע: ״הגם שהפרסום לא נוקב בשמו של המערער, ביחסי עבודה הוא ניתן לזיהוי נוכח חריגותו של הפרסום״, כתבו. בהקשר זה, השופטים קיבלו את טענת המערער שדי בכך שהמעגל הקרוב לו ידע שמדובר בו כדי לחזק את המסקנה שמדובר בפרסום פוגעני.
השופטים הוסיפו שלא מצאו סיבה להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט האזורי שלפיה לא הוכח שהמערער גנב או ניסה לגנוב ושלא מדובר היה באירוע פלילי.
לעניין יישום הגנת תום הלב קבעו השופטים שמקובל עליהם העיקרון שלפיו מעסיק רשאי להביא לידיעת עובדים באמצעות פרסום בעלון את מדיניותו לעניין הפרות משמעת חמורות במקום העבודה. לדבריהם, פרסום זה יכול להיות אגב מקרה פרטני המדגים את המדיניות הכללית במקום העבודה שכן מידע מעין זה משרת את האינטרס הניהולי של המעסיק ואת אינטרס העובדים לדעת את התוצאות האפשריות של מעשה מסוג זה.
עם זאת לדבריהם, תכלית לגיטימית זו אינה מחסנת את כלל תכני הפרסום ואלה צריכים להיות מידתיים וסבירים. בהקשר זה קבעו השופטים שפרסום המידע לפיו המערער נתפס במעילה וגניבת ציוד אינה עומדת במבחן הגנת תום הלב שכן בשעת הפרסום הדברים לא היו מבוססים ואכן בדיעבד לא הוכח שהעובד ביצע עבירה פלילית של גניבה.
בנסיבות אלה קבעו השופטים שבפרסום גלומה ״פוגעניות יתר״ וקבעו שהעובד זכאי לפיצוי על הפגיעה בשמו הטוב. יחד עם זאת בקביעת גובה הפיצוי נתנו השופטים משקל לכך שתכלית הפרסום הייתה בבסיסה לגיטימית וכי מדובר היה במעשה חמור של מעילה באמון שהצדיק פיטורים.
בסיכומו של דבר חויבו המשיבים לפצות את המערער ב-25,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד של 10,000 שקל.
- ב״כ המערער: עו"ד לשון הרע טל מור
- ב״כ המשיבים: עו"ד גיא גולן
עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד ינון ברקאי מייצג בתביעות לשון הרע
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק