עזבו את ליפא שמלצר לנפשו / אלי שפירא על "רבינו נחמן בן פייגא"

ערימות של דיו וירטואלי נשפכו והוקלדו בחודש האחרון, על רקע השיר החדש והמדובר של האיש שהפך להיות אייקון אופנה וקאפטנים בצבעים פסיכודליים - עוד לפני המוסיקה. אני מדבר כמובן על ידידינו הזמר והיוצא המופלא ליפא שמעלצר. השיר - "בן פייגא" שיצא עוד הרבה לפני ליפא, בביצוע של אבי מילר המוכשר ובגרסה מעודנת הרבה יותר- הכה גלים בכל הכוח, כאשר קדם לזה מסע יחסי ציבור אגרסיבי בכל הרשתות החברתיות.

אני גם מודע לכך שזה כבר לא הכי מקורי למתוח כמסטיק לעוס- את הדיון הבלתי נגמר שהתעורר על השיר של ליפא ועל המסר החינוכי הוא מעביר לצעירי הצאן. באמת שהנושא המרתק נטחן עד דק בכל פורום אפשרי. אבל כמי שעובד בתחום, אני חייב לשתף ולהציג עמדה קצת פחות פופולארית, והיא הולכת ככה - תעזבו את ליפא לנפשו. לפני שאסביר למה, אציין כי מדובר באמת באיש מיוחד, ובעל נפש, לכל הדעות. הוא עוסק בפעולות חינוכיות ומקורביו יודעים עד כמה הנושא הכאוב של התדרדרות הנוער בארצות הברית נמצא בנפשו.

נכון, בציבור החדגוני שלנו, לא מופיעים צבעים נוספים בשדה הראיה המצומצם מלבד שניים שחור ולבן. וזה בסדר, אנחנו לא רגילים לגימיקים גסים ובולטים, ואין ספק שלרבים מאיתנו קשה לבלוע את התופעה שנקראת ליפא. כשנזכרים בתחילת דרכו של הזמר הססגוני, וחוזרים 15 שנים אחורה - מגלים שליפא עבר שינוי קיצוני ומטורף. בקליפ הראשון שיצא באותה תקופה, ושודר ב"חסידישקייט" – רואים אברך חסידי עם כובע סאמט וחליפה ארוכה ופאות מסולסלות, במראה חסידי קלאסי ופרצופים קצת מוזרים (זה נשאר עד היום) שר את השיר "גם זו לטובה" (רוצו ליוטיוב, יהיה מצחיק להיזכר, מבטיח).

ליפא עבר מטאמורפוזה קיצונית שצרמה בעין לרבים מבני הציבור החרדי, ואולי אפילו בצדק. אחרי הכל, היה קשה להתרגל לעובדה שמאברך חסידי ששר שירים 'רגילים' הפך ליפא לטווס צבעוני וצווחני ורק מחפש גימיקים על ימין ועל שמאל. אבל לי אין ספק שבניגוד לאחרים, הוא עושה את זה מהלב.

אני גם חייב לציין שהשינוי של ליפא ראוי להערכה, למרות הכל. לא כל אחד היה יכול לאזור אומץ לב ועזות, וללכת עם האמת שלו כל כך רחוק, מבלי לחשוש מהתגובה הציבורית. ורק על כך מגיע לו לייק ענק. מסע ההכפשות והעליהום שהונחת על ראשו של ליפא השאיר אותי בתחושת חמיצות.

העובדה שלנו, כ"כ קשה לקבל מישהו שמשמיע קול שונה ומתלבש מוזר וחריג לנוף שאנו רגילים לראות, מחלישה את הדעת. כמו כולם, גם אני צפיתי בקליפ המדובר של השיר "בן פייגא". היו בו הרבה אורות וצבעים ותנועות חדות עם הידיים וריקודים סוערים, וחבר'ה צעירים עם כיפות של נ-נח שיושבים בטנדר מתפורר וליפא אחד שעומד בחדר הקלטות עם משהו שנראה כמו חתול מת על הראש. אבל בכנות - לא ראיתי בקליפ המושמץ דבר אחד שפוסל אותו מבחינה רוחנית.

זה לא אומר כמובן שמדובר במסר חינוכי מהמעלה הראשונה, ואל בשיעור כללי של ראש ישיבה, ונכון שהאווירה בקליפ קצת קשה לעיכול בקיבה החרדית הרגישה – אבל עדיין, לא היה שום מקום לביקורת הארסית והמרושעת, וחיצי הרעל שלעיתים גם כוונו לליפא באופן אישי.

הגיע הזמן שנלמד שזה הבנאדם, והוא הולך נגד הזרם. יותר נכון, הוא אוהב ללכת נגד הזרם. זה עושה לו טוב על הלב ועל הנשמה. לכל אחד יש את הדרך שלו להביע את עצמו, וכל עוד זה לא נוגד ולא מתנגד עם ההלכה, בואו נעצור את מסע השיסוי המרושע הזה, בואו ונלמד לקבל את ליפא כמו שהוא, מוכשר, מוזר וצבעוני.

ליפא כאן כדי להשאר עוד שנים רבות, ואת האמת שלו הוא מתכוון להשמיע, בין אם נאהב אותה ובין אם לא. ובניגוד לתדמית הפרועה והפרובוקטיבית שליפא אוהב לטפח - מדובר ביהודי עדין נפש, שבא עם חופן של כוונות טובות. אז נכון, שאמר כבר מי שאמר שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, אבל רבי נחמן כבר הבטיח שמי שישתטח על קברו- הוא יפעל להוציא אותו מהגיהנום. לליפא יש קשרים טובים עם רבי נחמן, אז כנראה שהגן עדן שלו מובטח. מצד שני, אחרי שמדברים על יהודי לשון הרע ורכילות בפרהסיא, להכנס לגן עדן זה קצת בעייתי.