ביום חמישי האחרון הופיעו בהיכל התרבות בחולון, בבמה המרכזית של "קול חי" ודוד פדידה, האחים אהרן ויונתן רזאל. המנחה, ידידיה מאיר, התיישב בשיאו של המופע, לשיחה עם השניים.
הקורונה, כך מסתבר, לא תופסת נפח משמעותי מדי אצל הרזאלים. "לא צריך קהל בשביל השראה", אומר יונתן וחושף: "יצאו לי כמה שירים בתקופה הזו שאני ממש שמח בהם. אך בכל זאת, כשאני חושב על מה הקורונה העניקה לי, אני חושב שמעבר לזמן עם המשפחה וללימוד עם הבן שלי, קיבלתי מתנה של פסק זמן לחשיבה על כל העיסוק שלי. עד כמה אני נהנה מהופעות, האם זה נכון לי ושאלות מהסוג הזה".
ואם אתם מאלו שמבדילים בין הרזאלים, מסתבר שאהרן ויונתן, מחזיקים כל אחד, בארסנל של סיפורי רחוב על זיהוי שגוי ביניהם: "רכב עוצר לידי, יוצאים ממנו כמה חבר'ה, מחבקים ואומרים לי 'כמה השירים שלך מיוחדים. אין, אין, ושרים 'והיא שעמדה'", מספר אהרן.
אצל יונתן, מסתבר, הזיהוי המוטעה השתלם לו: "הלכתי עם הילד שלי לחיידר שרציתי שבו הוא ילמד. היו ספיקות ואמרו לי כן ולא אבל לאחר כמה ימים, אמר לי המנהל מרוגש, אחרי ששמעתי את השיר שלך 'אני קבעתי את מושבי', החלטתי לקבל את הילד".
נדמה שהסיפורים יכלו להימשך אלא שידידיה בחר לקרוא קטע נפלא מתוך הספר "החיים כניגון" של אהרן רזאל. "יש בידיי ספר שאני ממש מיסיונר שלו", אמר, "כתב אותו בחור בשם אהרן רזאל והוא נקרא 'החיים כניגון'. תמיד עוקבים, אני לפחות, אחרי אהרן, לראות מה המנוע שלו? בספר הזה יש את התשובה".
"הקטע שבחרתי להקריא כאן הוא 'האוטובוסים יוצאים': 'כל זמר מתחיל חולם להופיע בחברון באירוע הגדול בפסח ובסוכות. מודעות ענקיות בכל הארץ, קהל מדהים וכמובן מיקום מדהים – מערת המכפלה. בפעם הראשונה שנקראתי להופיע שם, פתחתי את האירוע בטרם הגיע הקהל הגדול. קיוויתי שיום אחד אזכה להופיע שם לקראת החשיכה, בשעה שבה האמנים הידועים מופיעים. היום הזה הגיע ובשנה אחת קיבלתי טלפון מהמפיק. 'השנה זה קורה', הוא אומר לי, 'אתה מופיע לקראת סיום המופע'.
"'הגיע היום והזמרים עלו, הפוליטיקאים דיברו ואז, הגיע תורי. רגע לפני שאני עולה, ניגש אלי המפיק ובענייניות הוא אומר לי: 'אני חייב שתגיד משהו קטן על הבמה. תגיד שהאוטובוסים יוצאים'. מה יוצאים? עוד לא הופעתי, נזעקתי. אבל הוא בשלו 'חייבים לצאת. צבא, אישורים, מח"ט וואצ'רים לאוטובוסים. תודיע, אתה חייב', אמר. וכך, הודעתי את מה שהודעתי והתחלתי את זמן הגאולה מול קהל האלפים שהפנה גב ובקצב של המתופף שלי, צעד לאוטובוסים. אני נשארתי עם האימהות והאבות הקדושים והמשכתי לשיר שם עד היום".
"זו יצירת אומנות", אמר ידידיה, "זה מלא בהומור עצמי על הגאווה והאגו, מגיע השיא ואז בועטים בך. אבל אז מגיע המבט האהרן רזאל של אני לא צריך אתכם, נשארתי עם האמהות והאבות הקדושים ואפילו עם ראשו של עשיו".
אהרן מחייך ואומר: "באמת בעניין הזה, גם יונתן אומר, חסר הקהל. חסרות ההרקדות והאנשים. אתה רואה תמונה של מישהו מחבק מישהו לפני חמש שנים אתה לא מבין איך זה קורה".
לסיום, ביקש ידידיה מיונתן לשתף ברגעים שמאחורי הקלעים לשיר הבא אותו יבצעו, "אחת שאלתי" בלחנו של ר' פינקי וועבער.
"למדנו את הש"ס, כל אחד בנפרד במסגרת שלו, לקראת סיום הש"ס, יחד עם 'דרשו' הקלטנו יחד את השיר בביצוע שלנו", אומר יונתן ומספר כי רצה לשלוח את השיר למלחין ונתקל במורכבות מה, "התקשרתי אליו ואמרתי לו עשיתי ביצוע לשיר שלך אני רוצה לשלוח לך במייל והוא עונה לי 'אין לי מייל'", סיפר יונתן ואמר כי הסיפור ארוך ומעניין יותר. ידידיה הוסיף, "זה ביצוע של כל האחים רזאל כולל האח הרב יהודה והאבא הרב מיכה רזאל, אישיות מיוחדת שדרכה מבינים דבר או שניים על הרזאלים".