"אני לא אומר קדיש אחרי האבא לבד וגם לא אחרי הסבא. אנחנו אומרים קדיש אחרי כל העולם שעבר, אחרי כל הקדושים והטהורים שמסרו את נפשם על קידוש ד'" (ר' שלמה קרליבך, "ומחה ה' דמעה").
לרגל ציון יום השואה, החלטנו להביא בפניכם את סיפורן של שלוש קהילות יהודיות שנחרבו כמעט כליל באותה מלחמה ארורה.
שואת יהודי סטניסלבוב - מזרח גליציה, פולין
העיר סטניסלבוב שבמזרח גליציה, פולין, התאפיינה בין השאר במתחים בין החסידות להשכלה. בתחילת שנות השלושים מנתה העיר כ-25 אלף יהודים - כשליש מאוכלוסיית העיר. בין היתר, הקימו היהודים במקום תלמוד תורה, בית ספר "בית יעקב" לבנות וישיבה.
עם תחילת המלחמה החלו לזרום אל העיר פליטים רבים. הגרמנים הקימו בעיר יודנרט בו היו פעילים כמה מחברי הנהלת הקהילה. בהושענא רבה, בשנת 1941, ריכזה המשטרה הגרמנית בסיוע אוקראינים כ-20 אלף יהודים בבית הקברות הישן בעיר, ושם נורו כ-12 אלף יהודים למוות.
(ארכיון יד ושם)
לאחר מכן רוכזו היהודים בגטו ברובע המוזנח ביותר בעיר, שם התגוררו כ-30 אלף יהודים, כאשר רבים מהם נאלצו להתגורר במחסנים ובבתי כנסת. התנאים הקשים בגטו גבו את חייהם של רבים מיושביו. מנות המזון שהוקצבו לתושבי הגטו הלכו והתמעטו. הקור, הרעב ותנאי התברואה הקשו על החיים במקום, ורבים מתושבי הגטו מתו כתוצאה מכך.
בשנת 1942, יומיים לפני חג פסח, התבצעה אקציה נוספת, בה נרצחו כחמשת אלפים יהודים. במהלך אקציה נוספת שהתרחשה בראש השנה, נשלחו אלפי יהודים נוספים למחנה בלז'ץ. יהודים מעטים הצליחו להשיג תעודות זהות אריות, ואחרים הצליחו לקבל מקלט בבתיהם של אזרחים אוקראינים ובכך להינצל מאימת הנאצים. בתחילת שנת 1943, החלו הגרמנים בחיסול הסופי של הגטו. כמעט כל תושבי הגטו נרצחו בזמן זה.
שואת יהודי הונגריה
הקהילה היהודית בהונגריה הייתה אחת מהקהילות היהודיות הגדולות והמפוארות באירופה. הקהילה היהודית הגדולה ביותר התרכזה בעיר הבירה בודפשט. ליהודים במדינה היה חלק גדול בצמיחתה הכלכלית של המדינה, כאשר במקום היו שני זרמים יהודיים עיקריים - אורתדוכסים וניאולוגים.
(ארכיון יד ושם)
מנהיגי הונגריה חששו מהגרמנים והחליטו לחתום על ברית עם השלטון הנאצי. בתחילת המלחמה נוספו כ-300 אלף יהודים למדינה בעקבות הסיפוח של שטחים מצ'כוסלובקיה. מיד לאחר מכן החלו מנהיגי המדינה לחוקק חוקים אנטישמיים כנגד היהודים - חוקים שהגבילו את החופש של יהודי המדינה בתחום החברתי והכלכלי. האנטישמיות במדינה החלה להרים ראש, כאשר גם העיתונות הצטרפה ל"חגיגה" עם קריקטורות אנטישמיות שהתפרסמו בכלי התקשורת במדינה.
בשנת 1941 מנו יהודי אונגריה כ-725 אלף יהודים, כחמישה אחוזים מאוכלוסיית המדינה. חלק מהיהודים במדינה גויסו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי. בעקבות ניסיון של הונגריה לשבור את הברית עם גרמניה, החליט היטלר לפעול כנגד המדינה ובתחילת 1944 פלש הצבא הגרמני למדינה.
מיד לאחר מכן הוצאו צווים שהפרידו את היהודים משאר תושבי המדינה, רכושם הוחרם והם רוכזו בגטאות ברחבי המדינה לקראת גירושם ושילוחם למחנות ההשמדה. גירוש היהודים אל מחנות ההשמדה נעשה בסדר מופתי ונערך על פי סדר קדימות גיאוגרפי.
434,351 מיהודי הונגריה נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ורובם נרצחו זמן קצר לאחר הגיעם למחנה ההשמדה הידוע לשמצה. למעשה, לאחר הגירוש לא נותרו קהילות יהודיות בהונגריה, למעט בעיר הבירה בודפשט.
שואת יהודי ראדין, פולין
בתחילה הייתה שייכת העיירה ראדין לפולין, ולאחר המלחמה סופחה לבלארוס. מדובר בקהילה קטנה שהחלה רק עם 300 יהודים בסך הכל. העיירה הקטנה התפרסמה בעיקר על ידי הישיבה הידועה שהקים בה הרב ישראל מאיר הכהן - ה"חפץ חיים". לאחר השתלטות ברית המועצות על העיירה בתחילת המלחמה, עזבו רוב תלמידי הישיבה את המקום ועברו לוילנה בליטא, בעוד שמיעוטם נשאר בראדין, וביניהם, חתנו של החפץ חיים, הרב מרדכי דב רויטבלאט.
(ארכיון יד ושם)
(לאחר מכן, כאשר הסובייטים כבשו את ליטא, הפסיקה הישיבה לתפקד. למרות שנעשו מאמצים גדולים כדי לאפשר לתלמידי הישיבה להימלט רק מעטים הצליחו לקבל ויזות ולהגר. אגב, כיום משמש המבנה כמוקד בילוי לתושבי העיירה והסביבה).
בפתיחת המלחמה חיו במקום בסך הכל כ-900 יהודים - שהיוו שני שליש מאוכלוסיית העיירה. כאמור, בתחילה נכבשה העיירה בידי הסובייטים. בשנת 1941 כבשו הנאצים את העיירה ועם כניסתם, חויבו התושבים היהודים לענוד את הטלאי הצהוב, גויסו לעבודות כפייה וחיובו בתשלומי כופר.
במקום הוקמה יחידת יודנרט בראשות נח דולינסקי. לאחר מכן הוקם במקום גטו, אליו הובאו יהודים מיישובים סמוכים, והוא מנה כ-1,700 יהודים. בתחילת שנת 1942 הוצאו להורג במקום 40 יהודים. לאחר מספר חודשים כיתרו הגרמנים את הגטו והוציאו ממנו כ-100 יהודים שאולצו לחפור בסמוך בורות. בזמן החפירות, הסתערו היהודים על שומריהם. 17 יהודים הצליחו להימלט, אך כל השאר נורו למוות.
מיד לאחר מכן נערכה סלקציה בגטו וכאלף יהודים הובלו אל מקום הבורות, שם נורו. כ-300 בעלי מלאכה נותרו בחיים, ומספר דומה של יהודים הצליחו להימלט מהמקום. מרבית הנמלטים הצטרפו לגדוד פרטיזנים סובייטי. מפקד הגדוד העניק מחסה גם ליהודים שלא לחמו עם הגדוד. אחד מהיהודים שהיה עד לרצח הנורא הוא אברהם אביאל, שסיפר על התפילה ביום כיפור שלאחר המלחמה, אז נותרו מספר מצומצם של יהודים בעיירה.
"אחד הדברים שזכורים לי היטב זה שהגענו ליום כיפור ברדון (כך נקראה במקור. ביידיש נקראת ראדין כפי שאנחנו מכירים אותה כיום א.ר.) ולא נשארו הרבה יהודים במקום" הוא מספר, "התאספנו בביתו של משה דוידויץ' זקן העיר. באנו לבית להתפלל "כל נדרי. התאספנו לתפילה, ולא היו בעלי תפילה או שליחי ציבור ואני הצעיר ניגשתי להתפלל".
אביאל ממשיך לספר בבכי על המשך התפילה: "באמצע אחת התפילות ביקשתי רחמים לפני הקב"ה. התפללתי על אימי, אבי ואחי הקטן. לא יכולתי להמשיך בתפילה, זה היה תפילה מכל הלב. באמצע התפרצתי בבכי והייתי מוכרח לסור הצידה. לא יכולתי להמשיך. זו הייתה תפילה אמיתית".
תהא נשמתם של הנרצחים צרורה בצרור החיים