בשעות הבוקר של יום חמישי, בשבוע שעבר, פתחו שני מחבלים ארורים באש מטווח אפס לעבר השוהים בתחנת האוטובוס ביציאה מהעיר בירושלים. שלושה נרצחו על קידוש ה' והרביעי – מי שנטרל את המחבלים – נורה על ידי חיילים שחשבו, לצערנו, שהוא מחבל בעצמו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הנרצחים בפיגוע הם הגה"צ אלימלך וסרמן הי"ד דיין בבית הדין הרבני באשדוד. מרת חנה איפרגן הי"ד, מנהלת בית הספר "בית יעקב בנות הדסה" בבית שמש. מרת ליביה דיקמן הי"ד, מורה בבית ספר "דרך אמונה" בית יעקב בית שמש, ויובל קסטלמן ז"ל, שעבד בקריית הממשלה בשנים האחרונות.
במהלך השבוע האחרון שוחחנו עם בני משפחתו של הדיין הרב וסרמן זצ"ל ודלינו מהם על דמותו המיוחדת שהקרינה תורה, יראת שמיים, טוב וחסד על כל סובביו.
"בעת האחרונה הוא דיבר רבות על הנושא של למות על קידוש ה'", מספר בן משפחה בשיחה עם 'כיכר השבת', "הוא אמר לבנו שלא היה אכפת לו למות על קידוש ה' למען שמו יתברך. גם הדיין שיישב לצדו בבית הדין, יבדלט"א, הרב אמסלם, אמר לנו ב'שבעה' שמהטבח בשמחת תורה הרב וסרמן דיבר על אלו שנפטרו על קידוש השם שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן וכמה גודל זכייתם של אלו שעלו על קידוש ה'. התבטא עליו אחד מגדולי הדור: 'הרב וסרמן היה יהודי שחי על קידוש ה' וזכה למות על קידוש ה''.
בני המשפחה מראים לנו את ספר התהלים שנשאר מיותם בבית הדין לאחר הפיגוע. הסימנייה שהשאיר בפעם האחרונה היא על הפסוק: "ואני קרבת אלוקים לי טוב", בהקשר מצמרר, מעירים בני המשפחה שהפסוק הזה בפרק ע"ג והוא נפטר בשנת ע"ג לחייו.
קונה חלב לעובדי בית הדין
הרב הי"ד נולד בב' בכסלו לפני שבעים ושלוש שנים, להוריו הגה"צ רבי אלטר ישראל וסרמן – רב נווה דוד בחיפה, ולאימו הרבנית רבקה הענא בת הרה"ק רבי מאיר שמרלר זצוק"ל האדמו"ר מפרמישלאן גורא-האמארא.
בבית הזה ינק הרב הי"ד את גדלותו בתורה, יראת שמיים וחסידות. אביו היה, כאמור, רב שכונה באופן רשמי, אך בפועל היה רבם ואביהם של כל בני האזור, מכל העדות והחוגים, שאהבו אותו אהבת נפש והוא מצדו דאג להם בגשמיות וברוחניות.
מגיל שמונה למד הרב הי"ד בשיבת סערט ויז'ניץ וכבר שם ראו שעתידו לגדול בתורה ויראת שמים. חבריו מספרים שהיה מתמיד גדול בלימוד.
בשבעה, סיפר הרב שלמה בויאר שלמד עימו בישיבה בעת תקופת הצנע, שלפעמים לא היה מספיק אוכל בישיבה ובשולחן של שישה בחורים, חילקו חמש מנות. בדרך כלל בסיטואציה כזאת 'כל דאלים גבר' וכל אחד מנסה לתפוס לעצמו מנה, אבל בשולחן שבו ישב הרב הי"ד לא כך היה. הוא תמיד וויתר על המנה שלו ואמר לחבריו שהוא כבר יסתדר.
בהיותו מצטיין בלימודו קיבל באורח קבע דמי כיס בסך לירה. אך אף פעם לא השאיר לעצמו אלא מיד חילקו בין אחיו.
בני המשפחה מספרים כי עשרות הדיינים שהגיעו בשבעה ביטאו פה אחת שדמות כמו שלו לא הייתה בבית הדין וגם לא תהיה. למרות שהיה תלמיד חכם עצום ודיין גדול, כולם מספרים איך הוא התנהג בפשטות וטוב לב וראה את הטוב בכל אחד. הוא נתן הרגשה לכל אחד שהוא החבר הכי טוב שלו, והתייחס אליו בכל הכבוד, גם אם זה היה ילד שביקש לחצות את הכביש.
יעיד על כך הסיפור הבא ששמענו מבני המשפחה. יום אחד הוא נחשף לוויכוח בין עובדי בית הדין. הנושא: מי יקנה חלב לפינת הקפה. כל מי שעובד במשרד יודע שמדובר בשאלה הרת גורל ואין רבים שששים לקפוץ על התפקיד. החליטו העובדים לעשות חלוקה ביניהם. מיד כששמע זאת התנדב לעשות זאת לבד ואמר 'אני אקנה', אמרו לו העובדים: 'מה פתאום, הרב דיין מכובד', אבל הוא לא הקשיב להם ומאותו יום, בדרכו לבית הדין, קנה את החלב.
"הוא רדף צדקה וחסד", מספרים בני המשפחה, "תמיד שאל את עצמו 'איפה אוכל לתת לעוד יהודי'. כשלעצמו לא היה צריך כלום. כל הכסף שהיה לו הוא חילק לנזקקים".
"בכל פעם ששמע על מקרה מצוקה – הוא היה מסייע, זה יכול היה לבוא למצב שהוא מוציא הלוואה מהבנק למטרה הזאת", מספרים בני המשפחה.
סיפר יהודי שנכנס לנחם: "יום אחד הוא נכנס למכולת מול הבית וראה שיש עובד חדש. הוא התעניין בשלומו וראה עליו שהוא קצת עצוב. כששאל אותו לפשר הדבר, הסביר האיש שהוא בעל תשובה והוא רוצה לנסוע לאומן אלא שאין לו כסף. הרב הי"ד שמע ולא אמר דבר. למחרת הוא הביא לו מעטפה ובתוכו אלף שקל ואמר לו 'קח'".
בהספד נאמר עליו: "הוא לא השאיר אחריו ששה יתומים אלא השאיר אחריו מאות יתומים שהיה אביהם ברוחניות וגשמיות" ויעידו על כך מאות יהודים שנכנסו שבורים ורצוצים לניחום אבלים בימי השבעה.
לא מתחשב בעצמו
הרב אמסלם, הדיין שישב לצדו בבית הדין, מספר שתמיד את טקס מסירת הגט בבית הדין נתנו לו לעשות. מדובר בשלב קשה וכואב והוא היה היחיד שידע איך לרכך את שני הצדדים. ידע להרגיע שיצאו מרוצים. ובכלל, אצל הרב הי"ד ידעו ששני הצדדים תמיד יצאו מרוצים. הוא היה מכבד כל אחד ומדבר בגובה העיניים.
כך למשל, בבניין שלו הייתה אישה אלמנה שבנתה מרפסת. הילדים באו לבקש אישור לחתום על מנת להוסיף שטח. הוא אמר לילדים 'אני חותם ראשון ואם יש שכן שלא רוצה לחתום תבואו אלי, אל תספרו לאימכם, שלא תצטער, ואני אסדר את זה בדרכי נועם'.
הסיפור הזה מצטרף לעוד אלפי סיפורים שרבים מספרים עליו, הן בשבעה והן בכלל. נביא עוד כמה אנקדוטות קטנות, אך גדולות, שהתרחשו עם הרב הי"ד.
אישה מבוגרת שהייתה צריכה לעשות צו ירושה, אלא שבשל מגבולותיה לא יכלה להגיע לבית הדין. כששמע זאת הגיע אליה הרב הי"ד, והחתים אותה על כל הטפסים וסידר את הכל על הצד הטוב ביותר, זאת מבלי לדרוש תשלום, כמובן.
בצילם של גדולי ישראל
רבנים ואדמו"רים רבים אהבו אותו והיה לו קשר קרוב איתם.
הרב וסרמן עצמו סיפר לר' שמוליק וויזר שבהיותו צעיר הוא היה צריך להיבחן אצל מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל על 'יורה יורה ידין ידין' כאשר את כל החומר עליו לחזור תוך חודש אחד. הוא סיפר שהוא היה יושב, כאשר ביד אחת הוא מנענע עגלה עם ילד, על הרגל ישב עליו עוד ילד וככה הוא ישב ולמד.
לאחר החג הוא נבחן אצל הרב עובדיה שיצא בהתפעלות מגודל הבקיאות שהוא שלט בחומר.
הרב הי"ד היה תלמידו חביבו של הגאון רבי יוסף כהן זצ"ל [אביו של הגאון רבי דוד כהן ר"י חברון]. מהגר"י כהן קנה הרב וסרמן את דרכי ההוראה שלו. הוא היה מתייעץ עם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שחיבב אותו מאוד בגלל הישרות והפקחות שלו.
בשבעה סיפר ראש ישיבת מיר הגאון רבי יצחק אזרחי כי פעם פנו אליו דיירי בניין שנדלקה בו אש המחלוקת בין הדיירים, בשל שכן אחד שבנה בצורה פיראטית. כולם אמרו שהרב הי"ד יתאים לטפל בזה והוא אכן הגיע למקום, ובדרכי נועם ריצה את כל השכנים, שראו את ההתנהגות שלו והחליטו להסתדר ביניהם.
גאונות לצד פשטות
בני המשפחה מספרים שה'כיבוד אב ואם' שלו היה משהו שלא רואים בדור הזה. "הוא תמך בהורים בכל מובן המילה. לא היה יום שהוא לא ביקר את אמא שלו, פעמיים לפחות. הוא סייע להם בכל ענייניהם".
אחד מבני המשפחה משתף אנקדוטה: "בערב חג סוכות הוא בנה לאישה גרושה עם כמה ילדים קטנים סוכה. הוא בעצמו, לבד. הילד הקטן שאל אותו: 'כבוד הרב, אמא פטורה מסוכה, אנחנו קטנים גם פטורים מסוכה, יש הרבה טרחות בערב החג, קניית ארבעת מינים, הסוכה שלך, למה אתה בא לבנות לנו סוכה?'. הוא ענה לו: 'אם אתם תרגישו בחג שווים כמו כולם, שגם לכם יש סוכה משלכם – שווה לי כל הטרחה הזאת'".
יהודי מספר שבחג סוכות האחרון הוא פתח מכירה של ארבעת המינים והיא לא הצליחה במיוחד. הרב וסרמן שמע על זה שלא בדיוק 'הולך' להם ועל אף שכבר היה לו ד' מינים, הוא בא לקנות אצלם ד' מינים. בסיום הקניה הוא דחף לאותו בן משפחה סכום כסף בצד על מנת 'שיהיה לו'.
ונסיים באנקדוטה הבאה שמספרים בני המשפחה שיש בה ללמד על דמותו המיוחדת: "מתקופת הקורונה הוא התפלל במניין מצומצם של בני המשפחה וכמה מקורבים. עם הזמן המניין גדל, והציעו לו לפתוח בית כנסת. הוא ענה: 'בשום פנים ואופן. ברגע שאפתח – זה יוריד אנשים לבתי הכנסת ברחוב. ואני לא רוצה שיהודים יצטערו בגללי', הסביר".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הצגת כל התגובות