זוגות רבים מוצאים עצמם אומללים וכלואים בחיי נישואין שמעולם לא ייחלו לעצמם וכולם כאחד שואלים עצמם הכיצד הגיעו למצב שכזה. העניין הוא שרבים בכל זאת אינם מוכנים להוריד מכבודם, להודות בטעויותיהם ולעשות בירור מעמיק שאולי, רק אולי, תרומתם למצב העגום גדולה לא פחות מתרומת בן זוגם ובכך להחליט לקחת אחריות תוך מאמץ כביר בעשיית כל מה שרק ניתן על מנת לנסות לעצור את כדור השלג המוביל אל מדרון הגירושין.
אז בכדי שרק נבין מה פועלים מעשינו אולי כדאי שנבחן מה מריבותינו מחוללות בנפש ילדינו ונעשה הכל על מנת להרים את הכפפה ולעשות מעשה אמיץ בדרך לשיקום חיי הזוגיות והמשפחה כולה.
"אני מביטה בהם כשבעיני דמעות, מכסה את ראשי עמוק מתחת לשמיכה,
הפחד אוחז בכל איבר מגופי ואני נרעדת ורועשת כשמתחילה המהפכה.
הם צורחים מעבר לדלת מבלי לחשוב מה זה עושה לי, לא מבינים שהם מחריבים את עולמי,
אני רוצה לצרוח בחזרה שיפסיקו כבר וירחמו עליי אבל קודם שירחמו גם האחד על השני.
אני רוצה ממש למות כשזה מתחיל, כי אף פעם אינני יודעת כיצד זה יסתיים,
אני כל כך עצובה וזה כואב, מחכה שישתרר שקט, בכדי שאוכל להמשיך להתקיים.
אבא תפסיק לצעוק, אמא בבקשה אל תבכי, על כל דמעה שלכם אני בוכה מאה דמעות,
רוצה לראותכם יחדיו מאושרים, העיקר שתפסיקו לריב כבר אי אפשר כך לחיות.
אני יוצאת מהמיטה לוקחת את השמיכה ביחד איתי, היא תהא לי מקום מסתור כשאצטרך,
היא תמיד שם לצידי כשאני רוצה להתחבא מרוב הפחד, רק חבל שאת הכאב היא לא מצליחה לרכך.
הלב שלי נשבר לרסיסים, אני זועקת וקולי אינו נשמע על רקע הצלילים הצורמים הבוקעים מהסלון,
אני לא מפסיקה לחשוב על הדברים האיומים שאתם אומרים ובלילה זה לא נותן לי לישון.
לו רק הייתם יודעים מה מתרחש בתוך ליבי, אולי אז הייתם עוצרים לרגע אחד,
לו רק ראיתם שנהרסת ילדותי ונעלמת שמחת החיים, בוודאי ליבכם היה נחרד.
אני הקטנה פונה אליכם, מבקשת שרק תקשיבו סוף כל סוף לדבריי,
אינני יודעת איך לומר זאת לכם אז אולי קודם אומר שמספיק עם זה ודי.
חברה סיפרה לי שהוריה שפעם היו רבים הרבה הלכו לקבל ייעוץ וזה עזר,
למה שלא תנסו גם אתם שזה הרי כל כך נחוץ, כי אחרת מה כבר נשאר.
אל תחריבו את ביתי, אני אוהבת את שניכם יותר מכל דבר אחר בעולם,
שבו ותדברו על בעיותיכם, תקבלו עזרה ותזרקו כבר את הגאווה הסרוחה לים.
אני מבטיחה להיות ילדה טובה, באמת שאשתדל להתנהג לתפארת,
רק בבקשה אל תוותרו עליי ועליכם, זוהי בקשתי היחידה ואז אהיה מאושרת.
הילדים לא ישכחו מזה
לאחרונה הגיעו אל המייל שלי פניות מצעירים וצעירות רבים אשר גוללו בפניי את מסכת הייסורים אותה הם חווים עקב מריבות בלתי פוסקות בין הוריהם ובפי כולם שאלה: איך מפסיקים את זה? איך בכלל ניתן לומר ולתאר בפניי ההורים את גודל הסבל והצער הנגרמים נוכח בית רוויי באווירת נכאים ותחושת מלחמתיות בלתי פוסקת? השבתי לכל אחד מהפונים תוך תחושת צמרמורת מסמרת שערות.
אכן מציאות כלל לא פשוטה, אך מי בכלל יכול להבין או לשפוט את ההתרחשויות המובילות שני אנשים שבחרו מתוך אמונה שלמה להינשא זה לזו, להגיע למצב בו אינם יודעים הכיצד להיחלץ מספינתם הטובעת?!
פה ברצוני לתת מספר עצות שמהוות טיפה בים ובכל זאת עשויות להעיר ולהאיר את כל המעוניינים לקום ולעשות מעשה הצלה למען עצמם ולמען ילדיהם.
הילדים מבינים כל מה שקורה, אז אל תחשבו שאם הם קטנים זה "יעבור להם". לאחר שנרגעתם שבו ודברו איתם על תחושותיהם בכדי שאלה לא יהפכו עבורם לכלא נפשי ממנו לא ידעו לצאת ואשר יותיר צלקות נפשיות בלתי משוערות. תנו להם לספר לכם עד כמה כואב להם, כי אם נדמה לכם שכאבכם גדול, כאבם גדול אלפי מונים ובכך שתאפשרו להם לדבר על זה תסייעו להם להתמודד עם מצוקתם.כל מריבה הכי קטנה שלכם מנופחת במוחו של הילד לפי מיליון! כאשר אתם מוצאים בעצמכם כוחות אנא מכם דאגו להרגיע את ילדיכם בשקט ומתוך יישוב הדעת ולהסביר לו שמבוגרים לפעמים רבים אך השתמשו שוב ושוב במשפט חשוב מאין כמותו כמנטרה באוזני ילדיכם: "גם כשכועסים תמיד אוהבים".אנא מכם אל תוותרו על חייכם המשותפים לפני שניסיתם ה-כ-ל !!!
גשו לאיש מקצוע בעל תעודות והמלצות באזור מגוריכם וזיכרו שכפי ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כך גם אתם לא יכולים לחלץ עצמכם מהביצה. נא הפסיקו לחפש עצות מכל בן משפחה או מכר קרוב, עצה מקבלים אך ורק ממי שלמד את המקצוע הזה דייקא לעומקו ולרוחבו. אל תשערו בדעתכם כי אם תתגרשו תמצאו משהו טוב יותר כי ברוב המקרים אין זה כך. מחקרים רבים מראים שמי שלא עמל וקיבל הדרכה בכדי לפתור את בעיותיו בפרק א' של החיים, יחזור על אותן הטעויות בפרק ב' וסופו מי ישורנו.רוב האנשים מחפשים שיתנו להם את מבוקשם, זוגיות היא ההיפך הגמור – אני לא רוצה לקבל, אני רוצה לתת. זהו המתכון הבדוק לזוגיות טובה – כפי שאני משקיע בילדיי ורוצה בעבורם את הטוב ביותר, כך עליי לרצות בטובת בן הזוג ולהשקיע בו במידה שווה ואף יותר (זאת אגב הסיבה בגללה אנו כה אוהבים את ילדינו, כי אנו לא מפסיקים להשקיע בהם).
גם אם בן הזוג לא מוכן לקבל הדרכה, גשו אתם בעצמכם לקבלת ייעוץ. מספיק שאחד יעשה שינוי מכוון ומודרך כהלכה בכדי להציל את חיי הנישואין.
כפי שאתם רבים ליד הילדים, אנא מכם התפייסו גם לידם! כלומר, אם השלמתם ממריבתכם ואתם מסוגלים לזרוק מילה טובה האחד לשני בכל עניין אשר יהיה, עשו זאת בנוכחות הילדים, זה ירגיע אותם ויוריד את רף הלחץ הנפשי ויראה להם שישנה תקווה ושאפשר גם אחרת.גם אם החלטתם להיפרד, אנא מכם עשו כל שביכולתכם בכדי לסיים זאת בצורה יפה משום שממלחמה כולם מפסידים!!! תתעלו על עצמכם ותפסיקו עם "לא משחקים שוברים את הכלים", אם לא למענכם אז למען ילדיכם, אחרת תאלצו לרוץ איתם חלק נכבד מחייהם לאנשי מקצוע לבריאות הנפש.
לשנות את התפיסה
אסכם ואומר שכאשר החלטתנו להינשא, בחרנו לקחת אחריות על חיינו ועל חיי צאצאינו, כעת עלינו לצאת מעצמנו ולהתחיל להתנהל כאנשים בוגרים, ללא משחקי כבוד ומבלי שאחרים יעשו את העבודה המוטלת עלינו. חשוב שנבין שהמשפחה היא הדבר היחיד שנותר איתנו לאורך החיים ולכן מן הראוי שנשקיע בה על כל מרכיביה. עיקר עבודת האדם היא על עצמו ועל מידותיו שכן לו רק נפסיק להטיל את האחריות של כל מה שקורה לנו על אחרים, נוכל אנו להנהיג את ביתנו כפי שהיינו רוצים ולא נתאכזב כאשר מישהו אחר לא עושה את העבודה שלו בעבורנו.
זה מתחיל בשינוי מהותי בתפיסתנו – זה לא שמרגיזים אותי אלא אני בוחר להתרגז ואולי כדאי שאבדוק מדוע דברים מסויימים מבעירים אותי כל כך. זה לא שמישהו הורס לי את החיים אלא אני מאפשר לחיי להיהרס בדרכי שלי על ידי דברים שאני עושה או לא עושה.
ואומנם אף פעם לא מאוחר מדי כי 'אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן'. על כן חשוב שכל אדם יעשה את חשבון הנפש שלו עם עצמו וייתן לעצמו דין וחשבון באשר למסלול חייו תוך ידיעה שאם אני ורק אני אחראי על חיי, אזי הכוח לתקן אף הוא רק בידיים שלי ועל כך אמר ר' נחמן מברסלב ש"כל העולם לא נברא אלא בשבילי", זאת אומרת שאם אעשה את תיקון העולם הפרטי שלי, מאליו יתוקן גם העולם שסביבי. בהצלחה!
לשיטת הטיפול הזוגי הייחודית באמצעות קלפים "בשניים" המותאמת לציבור התורני ולשאלות בנושאי זוגיות, הורות, מצבי דיכאון, חרדות, קשיים נפשיים ועוד בפורום המקצועי שבאתר www.b-two.co.il "בשניים ויותר".
הצגת כל התגובות