מה היה כל כך מיוחד ביתרו, שהוא זכה לפרשה שבה ניתנה התורה? בטוח - כך הרגשתי ממש בתוכי - שהתשובה קשורה גם אלי, למי שאני היום, כמה אלפי שנים אחרי אותו יום.
יתרו היה טיפוס שבפינו היה מכונה "סגור על עצמו". מכיר את כל השיטות והדתות, יודע הרבה. ותיק, בכיר. לא תתפסו אותו לא מוכן. אבל אז, בשל רגע אחד של ערפל - כן, אותו ערפל מסוף הפרשה - בגלל רגע כזה פתאום הכל משתנה.
הוא הופך להיות חוזר בתשובה. אחד הראשונים שקיבל כבר בהתחלה את הפרשה על שמו, וכמובן קירבה למשה ועוד מתנות. נכון, בעלי תשובה זוכים! זה בעיקר בשל אותו מנגנון פנימי שאומר להם באיזשהו יום: יש כאן משהו, כנראה שכל המגדל שלנו הושתת עד כה על שקר. האמת הפנימית מתחברת עם האמת של הקדוש ברוך הוא.
זה מופיע בהרבה צורות ששוברות את אותו מבנה ואז... עוד לפני שנשמע את קולות הריסוק, מתחילים אהבה עצומה, חיים חדשים ועולם חדש. החיים הקודמים מחווירים לעומת הרגע החדש הזה.
ככה זה, הכל בגלל שניה של ערפל, בה אתה אומר 'יש מצב, יתכן, אני לוקח בחשבון, שאני לא יודע כלום ולא מבין, שאני קטן ויש משהו ענק ממני. שהוא לא נגדי, הוא חלק ממני'. אז מתרחש החיבור.
כי במקום הכי עמוק שלנו אנחנו יודעים את זה. בדרך החוצה מאותו מקום עמוק עד לשפתיים, דרך השכל והעיניים, לפעמים מתבלבלים מעט. הערפל הוא בעצם חיבור בין שני קטבים שפעם היו יחד ומתגעגעים אחד לשני.
קשה לומר את זה, כי לפעמים אנחנו סגורים על עצמנו ובטוחים, וקשה עוד יותר להודות בזה, אבל סופו של מבנה שאינו בנוי על ה-DNA האמיתי שלנו - להתמוטט. זו התורה שלנו, היא בעצם הזהות שלנו. היא לא משהו חיצוני שקיבלנו, אלא נוצרנו יחד. אנחנו נוצרנו לפיה, וכל פעם שמתרחקים משהו בתוכנו מתגעגע אליה.
לא תמיד אנחנו יודעים את הסיבה אבל דווקא הערפל עוזר לנו לחזור אל הנקודה שלנו, אל התורה שבתוכנו. לערפל יש המון גילויים במציאות. זה יכול להיות איזה קול פנימי שאומר 'אולי אפשר אחרת?', או 'לא יתכן שכל העולם הזה נברא וזה מה שאני מרגיש, איפה האהבה שהבטיחו לי שנולדתי?' ועוד ועוד.
תנסו להעלות "שאלות ערפל" כאלה. משהו בפנים כבר יביא את התשובה. בפנים, ואז בחוץ. זה ענין התורה שחרטו או חרתו לנו בנשמה עוד לפני שנולדנו. כנראה שאי אפשר לברוח מזה אלא רק לשמוח שזו דרך שאפשר לעשות כל יום. כל יום: לשאול להתערפל ואז למצוא, בעיקר כי אני מחליט שאני לא יודע הרבה ויש הקדוש ברוך הוא שמחכה מאחורי הערפל.
יש רגע כזה מיד אחרי כניסת השבת, שאין יותר משימות ופתאום מתגנב מבט אל השמש השוקעת. הרגע הזה מביא חיוך, כי המקום הפנימי בתוכנו אומר לנו תודה על המנוחה בשבת. זיהינו מה רוצה המפעיל של כל המערכת שלי ומה אני באמת צריך ורוצה. ברגע הזה יש שמחה נקייה וטהורה שהנה מכל הדברים בעולם אני עושה את מה שהנשמה שלי צריכה.
ככה היא תורתנו. בדמנו, בתוכנו. היא מאחורי אותו ערפל, שהוא בסך הכל תמרור ברור כדי שנבין שיש השם בעולם והוא בתוכנו. רק צריך לא להיות אחד שיודע הכל, אלא מבקש תשובה. שמוכן כמו משה ללכת לערפל ולהחזיר את היהלום שהלך לאיבוד. זה לא רק אז, אלא טכניקה לכל יום בחיים.
אז תדליקו "אורות ערפל". בהצלחה.
צבי יחזקאלי הוא פרשן בכיר וראש הדסק לענייני ערבים של ערוץ 10.
הצגת כל התגובות