פרשת ויחי: איך מכבסים את הנשמה ב"יין"

(צילום: שאטרסטוק)

"ישראל סבא" (קרי: יעקב אבינו) שוכב על ערשׂ דווי ולפני שהוא הולך לעבור לעולם האמת הוא אוסף את בניו ומחלק להם ברכות מעניינות בהחלט: יששכר אתה חמור. דן אתה תהיה נחש. בנימין אתה זאב. יהודה אתה אריה, תכבס את בגדיך ביַיִן. אשׁר שׁמנה לחמו, אתה תטבול רגליך בשמן... וכן הלאה...

כל בר דעת תמה: מה פשר הברכות הללו? וכמובן שיש הסבר מרתק לכל אחד מהם. תקצר היריעה לפרט את משמעות כל הברכות. אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

בתוך הברכה ליהודה אומר יעקב: "כִּבֵּס בַּיַיִן לְבֻשוֹ". ונשאלת השאלה, ממתי מכבסים בגדים ביין?

מבאר רבינו הזקן בעל התניא בספרו תורה אור:

לבוש הוא בגד המתלבש על הגוף. את הגוף אי אפשר להחליף, את הבגד אפשר וצריך להחליף. האדם מורכב מגוף ונפש/נשמה. כשם שלגוף האדם יש בגדים, כך גם לנפש האדם יש בגדים/לבושים. ומה הם לבושי הנפש?

האדם נולד עם תכונות נפש מסויימות שאותם הוא לא יכול לשנות (בקלות). אבל המחשבות הדיבורים והמעשים שהאדם עושה הם בשליטתו של האדם ובידו להמירם במעשים דיבורים ומחשבות אחרות. לדוגמא: הגמ' אומרת שמי שנולד במזל מאדים יש לו תכונות של רוצח. זה עובדה שלא ניתנת לשינוי. אלא שהאדם יכול להשתמש בתכונות הללו לעניינים חיוביים ובמקום לרצוח הוא יהיה שוחט או מוהל.

לפ"ז מבאר בעל התניא שתכונות הנפש (קרי: שבע המדות החקוקות בנפש האדם, כל אדם לפי מזגו אופיו ותכונתו) הן מהות הנפש. והמחשבות הדיבורים והמעשים של האדם הם לבושי הנפש. וכשם שאפשר להחליף את לבושי הגוף, כך אפשר להחליף את לבושי הנשמה.

אדם שנכשל במעשים דיבורים ומחשבות לא ראויות הוא מלכלך את לבושי נשמתו הטהורה. בכזה מצב צריך האדם לחזור בתשובה וללבוש בגדים נקיים.

מהם בגדים נקיים? מעשים טובים, דיבורים נאותים ומחשבות טהורות.

אבל זה לא מספיק. גם אם האדם מתחיל לעשות מעשים טובים הרי זה כמו אדם מסריח (שעשה עבירות) ועליהם הוא לובש בגדים נקיים (כעת הוא עושה מצוות). זה לא יעזור להסיר הזוהמא והסירחון...

כדי להיות נקי לגמרי, צריך להתרחץ ולכבס את הבגדים המסריחים, הם המחשבות הדיבורים והמעשים הרעים.

במה מכבסים את לבושי הנפש?

ביין!

יין הוא משקה משובח הטמון ומוצפן (אַצוּר) בתוך הענבים. לוקחים את הענבים סוחטים אותם עד שיוצא האוֹצַר האַצוּר בהם (מרתף של ענבים נקרא בלשון התלמוד אוֹצַר). וכשם שהיין עצמו מתגלה ומופק על ידי דריכת (סחיטת) הענבים, כך היין משפיע על השותה אותו להפיק ולגלות את מצפוני ליבו.

ישנם שני סוגי יין באופן כללי: יין אדום הוא יין המשכר עד שהאדם בוכה. יין לבן הוא יין המשמח עד שהאדם רוקד.

ומהו היין הרוחני שבו מכבסים את לבושי הנפש?

יין הוא סוד, כמאמר "נכנס יין יצא סוד". בכל פעולה שהאדם עושה, בין אם זה מצווה ובין אם זה עבירה, יש עומק מסוים (סוד). בכל מצווה טמון ואצור קשר נצחי בבורא עולם, ובכל עבירה טמון ניתוק ופירוד מהקב"ה.

אלא שכבני אדם הורגלנו לעשות מעשים בלי לחשוב. לדוגמה: עושים מצוות כ"מצות אנשים מלומדה", האדם עושה מצווה בלי לחשוב עד כמה היא יקרה וחשובה. וכן לאידך: כאשר אדם עושה עבירה היא נובעת מחוסר התבוננות עד כמה רע ומר עוזבו את ה'.

כנגד זה ישנם שני סוגי יינות (קרי: התבוננויות, סודות, עומקים):

יין אדום - לכל לראש על האדם להתבונן בגדולת ה' אשר חטא לפניו. יאריך להתבונן במהות החטא ועד כמה הוא פוגם את נשמתו, עד שישתכר ויבכה במר נפשו, וכמ"ש "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו וישוב כל עמלו". (משלי לא.ו.)

וע"י שהאדם בוכה במר לבו על רוע מעלליו בכך הוא מכבס את לבושי נפשו ביין אדום (צבע אדום מסמל את החטאים) עד שמשתכר ובוכה, אז נפשו מזדככת ומתנקה מהעבירה.

וכעת מגיע השלב השני, יין לבן. והוא שהיהודי יתבונן בגדולת ה' ואיך שהאציל עלינו "עם קרובו" את התורה ומצוותיו הקדושים. ובכל מצווה שהוא עושה הוא מדביק את נשמתו באוא"ס ב"ה נצח סלה ועד.

עכשיו, לאחר שנשמתו נקייה מהכביסה ביין האדום, נשמתו זכה ומאירה, ומאיר עליה אור ה', עכשיו כאשר היהודי ייגש לעשות מצווה הוא יעשה זאת בלהט של קדושה ושמחה גדולה ועצומה כאדם השיכור מיין לבן יין המשמח.

שבת שלום ומבורך!

לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com