בפרשת תרומה, רבים מדברים אודות עניינה של התרומה ונתינתה מלב אל לב, ולכן בחרתי השבת להביא סיפור מדהים, שמובא בכתבי הגאון מווילנא.
פרשתינו, מלבד התרומות למלאכת המשכן, מתארת את בניית הכלים של המשכן. ובאחד הפסוקים המתארים את ארון העדות, כתוב: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו".
בכתבי הגאון מווילנא מביא על כך מעשה, שמסקנתו היא, כל אחד שלומד תורה, ראוי להיות חכם!!
מעשה שאירע במצרים לפני כמאתיים וחמישים שנה: בנו הקטן של אחד מעשירי המדינה ברח מביתו, וניתק קשר עם משפחתו.
שני אחיו הגדולים נשארו במחיצת האב העשיר, ועם מותו ירשו את רכושו.
כעבור זמן מה הופיע אדם שטען שהוא הבן הנעלם. וסיפר שמזה כשלושים שנה נע הוא ונד, הסתובב בעולם, ועתה מששמע שהוריו נפטרו, הגיע לקחת את חלקו בירושה.
הוא עמד בחקירה צולבת, סיפר פרטי פרטים על הוריו וקרוביו, על המעון והריהוט, מקרים ומאורעות שזכר מילדותו. ביקשו האחים לפצות אותו בסכום נכבד ולהיפטר ממנו, אך הוא דרש להביא שמאי ולשקול לידיו שליש במדויק.
כעסו עליו ואמרו: "אין אתה אחינו, ולא ניתן לך דבר!" התעצמו בדין, והגיע משפטם עד למלך.
התפלא המלך: "היכן היית שלושים שנה, מדוע אפילו לא כתבת מכתב?". והוא בשלו. הסביר שנלקח בשבי, ונבצר ממנו ליצור קשר עם העולם החיצון עד שאזר עוז וברח משביו. סוף דבר, נלאה המלך לרדת לחקר האמת וקצרה יד חכמיו.
אמר המשנה למלך: שבדומה לסיפור של פרעה מלך מצרים, כשהמלך והחרטומים לא הצליחו לפענח את המקרה, שלחו לקרוא לנער עברי שיאיר עיניים, כי אין פיקחים כיהודים!"
הורה המלך לצאת לרחובה של עיר, ולהביא לפניו את היהודי הראשון שימצאו.
באותם ימים חי במצרים צורף זהב צנוע, ושמו אהרן פרדו. עניו היה ונחבא אל הכלים. חצי היום עסק במלאכתו וחצי היום הקדיש לתורה. בלילה ההוא חלם אהרן פרדו שהוא ניצב בבית כנסת כלול בהדרו, מפואר כטרקלין מלכים וגדוש בנכבדי עם.
ובחלומו, הוציאו את ספר תורה והוא נקרא לעלות ראשון, והנה הפרשה פרשת תרומה, ושליח הציבור קורא: "בטבעות אהרן יהיו הבדים לא יסורו ממנו". והוא (החולם) מתקן: "בטבעות הארון!" אך שליח הציבור בשלו: "בטבעות אהרן" וייקץ, והנה חלום.
הלך להתפלל, ולאחמ"כ אכל, והוא עודו הוגה בחלומו המוזר.
הלך לחנותו, וכפריה ישישה נכנסת. לא היה זה סוג הקונים הרגיל, מה עוד ששמה עיניה בטבעות משובצות ורבידי מרגליות. "היש לך כסף", שאל בחשד, חס על זמנו. "עתה אין לי", ענתה בקול חורק, "עכשיו באתי לברר מחירים. מחר אהיה עשירה, ואבוא לקנות בכסף מזומן".
תמה הסוחר: "מאין יהיה לך מחר?". וענתה: "בני מנהל משפט נגד אנשים עשירים, והיום יוכרע המשפט לטובתו". ליהגה ופטפטה, סיפרה על בנה וחכמתו, ואיך הבטיח לחלצה מכפרה הדל ולהנחילה חיי עושר ורווחה. סוף דבר, הבטיחה לשוב ולקנות ביד רחבה.
הכפרייה הלכה, וערבי עשיר הגיע. ביקש לראות מספר טבעות יקרות, והציע לסוחר שיבוא אתו לביתו ואשתו תבחר את הטבעת שתישא חן בעיניה. ניאות הסוחר, סגר את חנותו והלך עם הערבי. הלכו בכיכר העיר והנה אנשי משמר המלך לקראתם. עצרו את הסוחר ולקחוהו עימם לארמון: הן נצטוו להביא את היהודי הראשון שימצאו!
ירא וחרד הובהל אהרן פרדו במעלה מדרגות השיש, הובל דרך החצר רחבת הידיים ושדרת העמודים, מסדרונות וקשתות והנה עומדות רגליו בטרקלין הארמון, והוא זהה לטרקלין שראה בחלומו, אלא שבמקום בימה ניצב כס מלכות מרהיב ביופיו, והמלך בכבודו ובעצמו פונה אליו, מספר לו את השתלשלות המאורע ושואל לדעתו.
נאלם האיש! מה יענה ומה יאמר. והנה הבזיק במוחו רעיון. הביט בטוען לירושה, ואמר: "האין שמך כך וכך?". חוורו פניו, והצורף המשיך: "האין אתה יליד כפר פלוני? בנה של אישה פלונית?!"... פקו ברכיו של השקרן, והודה בכל כזביו...
השתאו כולם, כיצד חשף היהודי את התרמית?! סיפר להם על חלומו, וכיצד הבין את פשרו: "בטבעות הארון" - אותיות "אהרן" - "יהיו הבדים" (=השקרים). בגלל הטבעות אותן באה האם הערבייה לרכוש אצל אהרן, התחוור סיפור הבדים ונחשפו הכזבים!
נענה המלך ואמר: "כשיש כזו תורה, אין זו רבותא להיות חכם"...