יוצא לו נער אל דרכו אל החיים, אחוז התלהבות דבוק במטרה, השינה נעדרת מעיניו הוא רואה רק את היעד, יוצא לו במצוות הוריו למצוות חייו, בדרך פוגש הוא את אליפז המנסה להטותו בדרכו, אבל הנער שלנו הלמדן אומנם מפסיד ממון אך בלמדנות יהודית מצליח הוא להיפטר מאחיין שכזה.
ואז מגיע השינה הראשונה, הוא מצטמצם ונרדם על אבנים בלבד, איננו מחפש מותרות, מיטה כרית ושמיכה מיותר לו מאוד, הוא סך הכל רוצה קצת להניח את הראש אחרי 14 שנה של שטייגאן, נכון הוא קצת עייף אבל לא זה לא משבר, זו עצירה קטנה בין באר שבע לחרן.
והחלום כולו קודש כמו בחיים, "והנה ה' נצב עליו" , הוא רואה שם קדושה, הוא רואה שם בית מקדש, חלום מדויק לעתיד שכולו קודש, חלום אל היעד שהוריו רצו ואבא גם בירך, הוא מתעורר ונחרד על חלמותיו המיוחדים, הוא שומר לעצמו את הסוד הגדול ורק מבטיח ומתפלל אם יהיה אלוקים עמדי, הכל יהיה שלו, מבטיח לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה.
הדרך נעשית קלה עם כזה חלום העתיד ברור "אני יהיה גדול הדור", הוא צולל אל ההיסטוריה אל הסיפורים שהוא שמע מאבא על דרכו שלו אל היעד, את הניסיונות שלו את חייו שהיו תלויים מנגד וניצלו בשניה האחרונה על ידי מלאך, ובכלל סיפור לידתו המופלא של אביו, והתעוזה האמונית של סבו, הוא רק מתרגש ומתפלל לעצמו שאזכה להיות גם בשולשלת הקדושה.
הוא מגיע אל הבאר המוכרת שגם אמו הגיע אליה בעבר, אבל הוא כבר מגיע שונה מעבד סבו... הניסיון הראשון השוד של אליפז אחיינו גורם לו לבושה והוא מתנצל על היותו חסר ממון, אך החלום והיעד ברורים לו היטב – "הוא יהיה גדול הדור".
הוא מתקבל אל הישיבה ששאף אליה, הרי ראש הישיבה הוא קרוב משפחתו, והוא פה נער בודד שרוצה להגשים את חלומו אז נכון כסף אין לו, אבל רצון יש לו הרב לבן הערמי מקבלו כתלמיד בישיבתו.
"וארשתיך לי לעולם"- הוא רק רוצה להיות כך תמיד, הימים חולפים במהירות, הגעגוע קיים שם בתוכו לאבא לאמא, אבל הוא בטוח שהם שמחים בו, השנים חולפים, בדיעבד הוא יספר לנו על הקשיים הבלתי נסבלים, על יחס קר ומנוכר, על התעללויות, על ימים של רעב, אבל יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, החלום והיעד הם אלו שעומדים מול עיניו.
והנה הוא בא להיכנס לישיבה גדולה, הרי הרב לבן הערמי הבטיח לו באופן ברור את ה-ישיבה! והוא אכן הולך כשבוי בלילה אחרי הבטחתו של הרב לבן, שמח ומאושר אי שם בגלות הגוף והנפש בין טורקיה לסוריה בארץ חרן, הוא כותב מכתב להוריו ומספר להם שזה מתרחש הלילה ושישמחו מרחוק, הוא חותם בדמעות ובתפילה, וממשיך בדרכו.
ובבוקר- קצת חולפים להם הרגשות, והבהירות והשכל מפלסים את ענני הלילה, והמקח טעות! הרב לבן שוב שיקר עליו, לא רק שהוא לא מקבל את מה שהוא רצה אלא את מה שהוא לא רצה, סיפורים לחוד ומעשים לחוד, הבטחתי הוא מסביר, אבל לא הבטחתי לקיים הוא מתלמדן, תבין אתה ממשפחה חריגה, אתה זר בסביבה, יש פה חוקים תעמוד בכללים, תקבל! אבל הבטחת הוא מקשה? כן אבל לא קשור למעשה הוא עונה, והנער התמים ממשיך ומנסה עוד מסלול, אולי הפעם....
וזה חולף מהר, כי הוא חדור מוטיבציה, כל כך מהר שפתאום הוא מוצא את עצמו אב משפחה, אבל לבן הערמי עדיין ברקע, ולבן כבר לא ראש ישיבה מתחיל הוא כבר מנהיג קהילה, ויום אחד נשבר לו ליעקב הצדיק, מהכל... יום אחד הוא מרגיש שהגיע הזמן לסיים את הקשר עם מנהיג הקהילה הנוכחית, והוא קם והולך, לא לבדו, "ועתה הייתי לשני מחנות" הוא יאמר, והוא יוצא לדרכו.
אבל אל דאגה מנהיג הקהילה דואג להשיג אותו בדרך ומתחיל לספר לו כמו עבריין שזה לא בסדר מה שהוא עשה, זה לא חוקי, זה לא מוסרי, זה לא יפה, היית בקהילה שלי כל כך הרבה שנים וכך אתה בורח? כן עונה יעקב אבל כשהייתי אצלך לקחת ממני חסות יקרה, גבית ממני כספים הבטחת ישועות, שקרת גנבת חמסת, טבחת לא חמלת, את כולם שעבדת לתאוותיך האומללות, אבל מנהיג הקהילה מבקש לנשק לבניו ולבנותיו בטענה שהבנות בנותיי, ועושה תנועות של שמחה וריקודים.
ממשיך לו בדרכו, הוא יודע שיש לו מלחמה קשה בדרך עם עשיו, הוא יודע שהוא מחכה לו, אבל הוא יודע שזה שונא שלו, הוא יודע שהוא בא להילחם בו, לא כמו לבן מנהיג הקהילה שבצידוקי קדושה ובסיפורי תיקונים של עולם האצילות פגע לו בדברים הכי אישיים ואינטימיים, כשיודעים מי השונאים שלך המלחמה ברורה, אבל כשזה בתחפושת של אנשים שבאים לעזור לך ולחבק אותך (ואת בנותיך) הסיפור מורכב פי כמה.
ואז יעקב פוגש בתופעה לא מוסברת, לא מוכרת, יעקב פוגש במלאכים שבדרך, לא במלאכים של מוסד פלוני ולא של אלמוני, הוא פוגש במלאכים נטולי שייכות למגזר ולמגדר, הוא פוגש סתם במלאכים שבדרך, סתם עומדים שם ומחכים לעזור לאלו שצריכים סיוע בדרכים, הוא הרי מכיר מלאכים מסוגים שונים, בעבר הוא חלם עליהם, אחרי זה הוא גם פגש חלקם היו מלאכי חבלה, אבל הוא הכיר אותם, ופה הם היו משהו שונה.
זו הבמה פעם אחת להודות לכל הארגונים, ואנשים פרטיים, שנמצאים סתם באמצע הדרך, בצמתים הגורליים, לעזור לכולם ובמיוחד לאותם בחורים, ואנשים , פגועי הבטחות, מאוכזבי קהילות, ונפלטי כתות, והם נמצאים שם באמצע הדרך, עומדים שם ומחכים לאלו שזקוקים להם, בלילות ובימים, בחגים ובסגרים, הם שם, הם מלאכים בלי הגדרה, אבל הם המלאכים הכי קריטיים, הם המלאכים ששומרים בדרכים, בלעדיהם מאמצים רבים של כולם יתכן והיו כלא קיימים, הם עוזרים לשמר בדרך את הקיים, ויעקב אבינו רואה ערך עליון במציאותם והוא מנציח אותם, וכבודם נשמר כמלאכי הדרך עד היום הזה.
"ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים"
הכותב הוא ראש בית המדרש החרדי ברקאי, חיספין.
הצגת כל התגובות