1:
בליל הסדר אנו מצווים לשתות ארבע כוסות של יין.
מדוע? ב״ירושלמי״ מסביר: ״אמר ר׳ הונא, כנגד ארבע לשונות גאולה האמורים בגלות מצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי״.
מדוע דווקא יין ולא מאכל או משקה אחר?
כיוון שבשאר המאכלים אין חידוש כשחוזרים ואוכלים או שותים עוד ועוד, כל הפעמים שנאכל מאותו מאכל או נשתה מאותו משקה יהיו באותו טעם.
גם הגוף לא ירגיש הבדל בין האכילה האחרונה לראשונה.
חוץ מהיין, כל לגימה ולגימה מגבירה לנו את ההשפעה, אין הרגשת הלגימה השניה כלגימה הראשונה, ואין השלישית כמו השניה.
2:
מדוע שותים שתי כוסות לפני ה״שולחן עורך״, ושתי כוסות לאחר מכן?
כתוב בגמרא במסכת ברכות (דף נד): ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים.
ה״מהרש״א״ שם אומר, כנגד ארבעת הדברים הללו שותים בליל בסדר ארבע כוסות.
זכר ליציאת מצרים, שם היה לנו את כל ארבעת הניסים.
יורדי הים - עברנו את ים סוף.
הולכי מדברות - הלכנו במדבר
מי שהיה חולה ונתרפא - נתרפאנו בהר סיני
מי שהיה חבוש בבית האסורים - יצאנו משיעבוד מצרים.
3:
הכוס הראשונה כנגד ״עוברי ימים״ עם ישראל ירדו לים סוף וזכו לצאת ממנו, הם התעשרו מ״ביזת הים״, ועל זה הודו ואמרו: ״יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם״, על זה אמרו את שירת הים.
הכוס הראשונה היא על הקידוש, שם אנו מזכירים: ״זכר ליציאת מצרים״.
המהרש״א מסביר ש״זכר ליציאת מצרים״, הכוונה ליציאה מים סוף.
מעניין לראות שהמהרש״א מקשר בין ״זכר ליציאת מצרים״ דווקא ליציאת ישראל מ״ים סוף״.
כיוון שעד שלא ראו ישראל את גופות המצרים נפלטות מהים, לא הרגישו עדיין הרגשת שחרור אמיתית.
הם פחדו שהמצרים עלולים כל דקה לצאת אחריהם.
זאת גם הסיבה שכתוב ״יציאת מצרים״ ולא כמו שלכאורה היה צריך להיות כתוב״ ״היציאה ממצרים״.
״יציאת מצרים״ - יציאת המצרים והשפעתם לגמרי מעם ישראל, זה קרה רק לאחר שראו ישראל את גופות המצרים.
הכוס השניה, כנגד ״הולכי מדבריות״.
שם במדבר קיבלו בני ישראל מתנות טובות.
קיבלו את ה״מן״, קיבלו את ״בארה של מרים״ ואת ה״שליו״.
על דברים אלו אמרו שירה - ״שירת הבאר״.
הכוס השלישית, כנגד ״חולה שנתרפא״.
ידוע הדבר שלאדם חולה אין תאבון לאכול ״, והנה אנחנו, כשמגיעים בליל הסדר ל״שולחן עורך״, נשב בעזרת ה׳ בריאים ושלמים עם תאבון לא מבוטל.
הכוס הרביעית, כנגד ״חבוש שיצא מבית האסורים״.
לאחר שכבשו ישראל את הארץ, רק אז הוסר לגמרי עול המצרים מעל ישראל.
לפי זה אפשר גם להבין את דברי הגמרא ב״ברכות״.
מדוע שניים מתוך הארבע נאמרו בלשון ״הווה״ ושניים בלשון ״עבר״.
״יורדי הים״ ו״הולכי מדברות״ - לשון הווה.
״מי שהיה חולה ונתרפא״, ו״מי שהיה חבוש בבית האסורים״ - בלשון עבר.
כיון ששניים מהמקרים קרו בזמן זה של פסח שהוא המקום והזמן העיקריים להגיד לקב״ה תודה, הלכנו במדבר וניצלנו מים סוף.
4:
גם ״הגאון מוילנה״ סובר כך ומסביר מדוע כל ״ליל הסדר״ סובב סביב הסיפרה ״ארבע״.
ארבע קושיות, ארבע כוסות, כנגד ארבעה בנים, ארבע פעמים ״כזית״.
ישנן גם ארבע לשונות של ״ברוך״: ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא.
כיוון שכל ליל הסדר מכוון כנגד ״ארבעה צריכים להודות״, כדאי שנזכור זאת, חוזרת הסיפרה ״ארבע״, כמה וכמה פעמים.
ב״שולחן ערוך״ אומר שיש לארבעת הדברים סימן בפסוק: ״וכל החיים יודוך סלע..״.
״חיים״ - ראשי תיבות: חבוש, יסורין, ים, מדבר.
ביציאת במצרים היו לישראל את כל הארבע.
5:
בספר ״אוזניים לתורה״ שואל, מדוע בקורבן ״שלמי תודה״, מתוך ארבעת הלחמים שצריכים להביא עם הקורבן, ישנן שלושה של ״מצה״ ואחד של ״חמץ״?
מתרץ ה״אוזניים לתורה״, כיוון ש״מצה״ אינה מתקלקלת לעולם, לעומת ה״חמץ״ שמחמיץ ומתקלקל מהר.
בשלושה מהמקרים, לא קרה שום דבר לגוף שלנו עצמו.
״עוברי ימים ומדברות״ וכן ״חבוש שיצא מבית האסורים״, אומנם יצאו מכלל סכנה והיו בצער גדול, אך גופם לא נפגע.
כנגדם מביאים עם ״קורבן התודה״ את שלושת סוגי המצה, שתכונתה היא לא להתקלקל.
לעומת זאת במקרה הרביעי, ״חולה שנתרפא״, הנזק הוא בגוף ממש, כמו ״גוף שהחמיץ״.
כנגדו מביאים את סוג הלחם הרביעי, את לחם החמץ שתכונתו היא להתקלקל.
בברכת שבת שלום וחג שמח
עמירן דביר (דבורקין) הלוי