1:
פרשתנו מתחילה בדיני ״טומאה וטהרה״ וזאת ההזדמנות ללמוד על ששת הדרגות שלהן.
א: החמורה מכולם נקראת ״אבי אבות הטומאה״ ואפשר למצוא אותה בגופתו של מת.
היא זאת שגורמת לטומאה בדרגה הבאה.
ב: הדרגה הבאה היא ״אב הטומאה״ - שייכת גם במי שנגע במת ובעוד אחד עשרה מקרים שהמאפיין שלהם הוא שהם עצמם המקור לטומאתם, לא בגלל שנגעו בדבר טמא אחר.
ג: הדרגה השלישית היא ״ולד הטומאה״, נקראת גם ״ראשון לטומאה״ - על ידי נגיעה או התעסקות עם ״אב הטומאה״.
חלה באדם, כלים, באוכלין ובמשקין, בין חולין ובין קודשים.
ד:
הדרגה הרביעית היא ״שני לטומאה״ - נמצאת בכל דבר שנגע ב״ולד הטומאה״ (שנקרא גם ראשון לטומאה).
דרגה זאת נמצאת רק באוכלין ובמשקין, אבל אדם או כלים אינם נעשים ״שניים לטומאה״.
ה:
הדרגה החמישית היא ״שלישי לטומאה״ - אפשרית רק ב״טהרות״ - מאכלים שרק אדם טהור רשאי לאכול אותם, כגון ״תרומה״ ו״קודשים״.
היא תהיה אסורה במקרה שאוכל נגע ב״שני לטומאה״.
ו:
הדרגה השישית היא ״רביעי לטומאה״ - שייכת רק ב״קודשים״- אוכלין ומשקין שקדושים בקדושת הגוף כגון בשר קורבנות ומנחות, במקרה שנגעו בדבר שהוא ״שלישי לטומאה״.
״רביעי לטומאה״ אינו יכול לטמא יותר.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אלי בני ישראל לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.. וביום השמיני ימול בשר עורלתו.. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים..״.
לכאורה קשה מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״.
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר?
עוד צריכים להבין, מה היא סיבת טומאתה של היולדת.
אשה שקיימה את מצוות ״פרו ורבו״, אשה שנשאה בבטנה במשך תשעה חודשים תינוק שמלאך ה׳ מלמד אותו את כל התורה כולה.
אשה כזאת נחשבת ממש בגדר ״בית מדרש מהלך״, מדוע הלידה הופכת אותה לטמאה?
מילא אם ילדה חלילה תינוק מת, אפשר עוד להבין, אך כשילדה ברוך ה׳ תינוק חי, מה עוד שהקב״ה בעצמו עוסק בכל לידה ולידה, כמו שלמדנו שזהו אחד משלושת המפתחות שנמצאים רק אצל הקב״ה בעצמו ולא נתנם לשום שליח.
עוד קשה, מדוע כשיולדת זכר, טמאה שבעת ימים, וכשיולדת נקבה, טמאה שבועיים?
3:
עוד צריך להבין, מדוע כשיש גופת יהודי בתוך חדר, אפילו תינוק בן יומו, כל מי שנמצא באותו חדר, נטמא.
אך במקרה שיש אפילו מאה גופות של גויים בתוך חדר, אף אחד מיושביו לא נטמא.
מה הוא ההבדל בין גופת יהודי לגוי?
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר על דרך משל.
ניקח שתי קערות, האחת מלאה בפירות רקובים, השניה בדבש, נרוקן ונשאיר אותן בתוך חדר, נחכה לבואם של הזבובים ונבדוק לאן הם ימשכו, האם לקערה עם שאריות הפירות הרקובים, או שמא לקערה עם שאריות הדבש?
מסתבר שהזבובים ימשכו דווקא לקערה עם שאריות הדבש.
מסביר ה״אור החיים״ הקדוש, כשנמצאת נשמה בתוך גופו של יהודי, משולה היא לדבש רוחני מיוחד.
כשהיא נפרדת מאותו גוף, מייד שועטים לכיוונה ״כוחות טומאה״ רבים, כדי להנות מ״שאריות הדבש״ - שאריות של ״רוחניות״ שהשאירה אותה נשמה באותה הגופה בטרם חזרה למקומה בשמים.
עכשיו אפשר להבין מדוע אשה שבמשך תשעה חודשים נושאת בביטנה מעין ״בית מדרש״ עם מלאך מיוחד שמלמד את התינוק את כל התורה כולה.
ברגע שאותה אישה תלד, יסתלק אותו מלאך ועמו הקדושה המיוחדת שהיתה עמו.
עזיבת המלאך גורמת ל״כוחות טומאה״ לנצל את ההזדמנות ולשעוט אל היולדת, לכן היא נטמאת.
4:
אם ככה קשה, מדוע כשיולדת זכר, טמאה שבוע ימים, אך כשיולדת נקבה, טמאה שבועיים?
לכאורה ההגיון אומר הפוך.
הזכר צריך ללמוד את כל התורה, הנקבה רק את המצוות ההכרחיות לה.
לפי זה היה אמור להיות הפוך, אצל זכר שבועיים ואצל נקבה שבוע.
את התשובה לשאלה זו אפשר לראות בפסוק הבא.
מדוע על זכר טמאה שבוע?
כי ביום השמיני נימול בשר עורלתו.
כשעושים לתינוק ברית מילה, מגיע אליהו הנביא ומחליף את המלאך שסיים את שליחותו.
עצם בואו גורם ל״כוחות הטומאה״ להסתלק מהמקום.
לכן אם ילדה זכר טמאה רק שבעת ימים.
5:
עכשיו גם אפשר להבין מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״.
וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמור״.
משמעותו של ה״לאמור״ השני היא - רוממות.
היא באה כדי לרומם את רוחם של ישראל.
מלשון ״את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום״.
להאמיר - מלשון לרומם ולכבד.
הקב״ה מבקש ממשה שיסביר לעם ישראל שהם עם נבחר, מרוממים משאר האומות עם קדושה מיוחדת
לכן חלים דווקא עליהם ״דיני טומאה״ רבים.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי