"והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי" - "פיר לשונות של גאולה", כנגדם מרימים אנו "לחיים" ארבעה פעמים בליל הסדר (ארבעה כוסות יין).
למען הדיוק יש בפרשתנו גם את הלשון החמישית של גאולה - "והבאתי".
ולמה איננו שותים כוס חמישית בליל הסדר?
מפני שהלשון החמישית "והבאתי" מכוונת כנגד הגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו, כאשר נבוא אל הארץ באופן מושלם ונצחי.
בכמה מקומות מובא שגם הגאולה העתידה נקראת גאולה חמישית (ישנן חמש גלויות: מצרים, בבל, פרס, יון, אדום. וכנגדן חמש גאולות שהאחרונה שבהן היא הגאולה העתידה מגלות אדום) שהיא מכוונת כנגד הלשון החמישית "והבאתי".
בחסידות מוסבר גם על מעלת ומשמעות הסיפרה 5 ואכמ"ל.
אך לפי זה נשאלת שאלה עצומה ופשוטה:
פרשתנו מתארת את השלב לפני גאולת מצרים, ומה פתאום הזכירה התורה את הלשון החמישית "והבאתי" המתייחסת לגאולה העתידה, שתהיה כמה אלפי שנים לאחר מכן???
כדי להבין זאת לוקח אותנו הרבי מליובאוויטש אל מעמקי התלמוד:
"רבי יוחנן אומר: אשו משום חציו" (בבא קמא כב, א).
משמעות הדבר כך היא:
אדם שהדליק אש ברשותו ויצא והזיקה בשדה חברו, התורה מחייבת לשלם הנזק "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה".
יבוא מזיק זה ויטען:
מה רוצים ממני? סך הכל הדלקתי אש בחצרי, בהיתר, וללא כוונת זדון. מדוע עלי לשלם?
מבאר לו רבי יוחנן כך:
שים לב, כאשר אדם יורה חץ ברור לך שהוא חייב כי החץ הזיק ובא מכוחו. כך האש דרכה לילך ולהתפשט והיא באה מכוחך.
ועדיין יתמה המזיק:
ומה רוצים ממני? הרי בשעה שהאש הזיקה היא לא היתה בידיים שלי, כביכול הייתי אנוש באותה שעה.
על זה מבאר הנמוקי יוסף (על הגמרא שם) את עומק כוונת רבי יוחנן:
הלא תודה שהיורה חץ חייב לשלם, ואל תתמה: הרי החץ יצא מידיו, ובשעה שהזיק הוא - יורה החץ - היה אנוס. ולמה יתחייב?
אלא שאתה מחייב אותו על כך שהחץ יצא מידיו, וזה היה באחריותו. כך גם באש תהיה חייב על הדלקת האש (אפילו שהיתה בהיתר) כי היה לך אחריות מאז על כל ההשלכות אח"כ.
כך גם בענין הגאולה העתידה:
אמנם יציאת מצרים היתה רק ההתחלה, אך כבר אז בחר בנו ה' והבטיחנו על הגאולה העתידה, גאולה שלימה, גאולת עולמים.
המעלות הכי גדולות שנזכה להגיע אליהם בגאולה הקרובה, כולן היו כלולות כבר ברגע הראשון של יציאת מצרים.
לכן נאמרו כל חמשת הלשונות של גאולה.
כשיודעים "בשורה" זו, כשקולטים הבטחה זו, אז התמונה מתבהרת.
נדמיין לעצמנו שחקן במגרש המתחרה מול שחקן אחר, איזה לחץ נפשי יש עליו? הרי הוא חייב לנצח.
אבל כאשר ברור לו לשחקן שהמשחק מכור, הוא בטוח ינצח, אז הוא לא לחוץ, הוא רגוע, הוא יודע שהמשחק הזה הוא רק אחיזת עיניים.
כך אנו, עלינו לגשת למערכה כשהבטחת הניצחון על הגלות היא בטוחה - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com