השבת נקרא על עניין הנדרים. בתורה נאמר "איש כי ידור נדר, או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה".
שלמה המלך אמר בקהלת (פרק ה פסוק ג-ה) "כאשר תידור נדר לאלהים, אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים, את אשר תידור שלם, טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם". ובגמרא במסכת נדרים (דף ט' ע"א), רבי מאיר אומר, טוב מזה ומזה, שלא תידור כלל. וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך בהלכות נדרים (יורה דעה סימן רג סעיף א-ו) 'אל תהי רגיל בנדרים, צריך להיזהר שלא ידור שום דבר, כל הנודר ואפילו מקיימו נקרא רשע, ונקרא חוטא, ואפילו צדקה אין טוב לידור, אלא אם ישנו בידו, יתן מיד, ואם לאו, לא ידור, עד שיהיה לו, ואם פוסקים צדקה, וצריך לפסוק עמהם, יאמר בלי נדר'. עד כאן. ובמסכת שבת (דף ל"ב ע"ב) דרשו רבותינו דברים חמורים על הנודר ולא מקיים.
וצריך להבין מדוע החמירו כל כך בעוון נדרים יותר אפילו מחטא ועוון שיש עליהם תשובה, ואפילו על אדם שנודר ומקיים נאמר רשע, וחוטא, מה חורי האף הגדול הזה?
כדי להבין זאת, נקדים, מעשה בבחור צעיר לימים שחיפש עבודה, בלשכת העבודה שלחו אותו לשירות בתי הסוהר, שם חיפשו סוהרים, ואכן הבחור הנ"ל קיבל את העבודה, לבש את מדי הסוהר, והחל בעבודתו. סייר הסוהר החדש בבית הכלא, וראה אסירים עם אזיקים, חלקם בתאים רגילים, וחלקם בצינוק ובידוד, אך מה רבה היתה הפתעתו, כשראה בפינת הכלא, אסיר שמתהלך באופן חופשי ללא אזיקים, בתא מרווח, ואין לא שום מגבלות. לשאלתו, ענה לו מנהל הכלא, כי אסיר זה אינו כשאר האסירים, כיון שלא עבר שום עבירה פלילית, אלא הוא סוחר גדול שנקלע למצוקה כלכלית וחובות רבים עקב המצב הכלכלי הקשה, ויש לו בעלי חובות אשר תבעו אותו לדין, והוא עצור לימים ספורים, עד שבית המשפט יכריז עליו שהוא "פושט רגל", שאז לפי החוק, חובותיו ימחקו ויוכל לצאת לחופשי, לכן תנאיו טובים בכלא.
שמע זאת הסוהר החדש ואמר לעצמו, מה לי בעבודה קשה זו? אני אסתדר יפה בחיים, יש לי פתרון יפה לחיים טובים. מיד הודיע על פרישתו מהעבודה, ושכר לעצמו חדר במלון מפואר 5 כוכבים והחל ליהנות מהחיים. עברו שבועיים, ובעל המלון קרא לו ובקש תשלום, ענה הסוהר ואמר, אין לי כסף, אבקש להכריז עלי כעל פושר רגל ולמחוק את חובותי, מיד הזעיק בעל המלון שוטרים שעצרו את האיש והחזירוהו לכלא, והפעם כאסיר ולא כסוהר.
למחרת נלקח להארכת מעצר לפני שופט, ושם שאל, מדוע על הסוחר ההוא הכריזו שהוא פושט רגל ומחקו את חובותיו ולי אין עושים כן? ענה לו השופט, אין הנידון דומה לראיה, שם הסוחר פתח עסק על מנת לשלם למכור ולקנות והכול בהגינות, אך שלא באשמתו נקלע לקשיים וחובות עקב מצב כלכלי עולמי, והוא עצמו מיצר על כך שאין בידו לשלם, על אדם כזה מכריזים כעל פושט רגל, אך אתה הולך מלכתחילה ליצור חובות, ואתה מכניס את עצמך להתחייבויות שאין צורך בהם, ודאי שעל זה לא ניתן לומר פושט רגל ולמחוק חובות, אלא מדובר בפושע שעליו ליתן את הדין.
זה ההבדל בין אדם שחטא בחטא רגיל לבין נודר נדרים, בנדרים, אדם מכניס את עצמו לחיובים שאין הוא חייב בהם, ולא יכול לבוא אחר כך ולטעון זה לא בידי, אין ביכולתי לקיים וכדו', ולכן אין לו לידור מלכתחילה ולהיכנס לחיובים חדשים, כיון שאין בידו באותו רגע לדעת מה יהיה בעתיד, ודיינו בתרי"ג מצוות שנתנה לנו התורה ועלינו לקיימם כדבעי.
נרגיל עצמנו לחשוב על כל מילה טרם שנוציא אותה לאוויר העולם, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".
(הכותב הוא חבר בית-הדין הרבני בתל-אביב. המאמר באדיבות אתר "הלכה יומית")