ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), המכהן כיו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, תוקף את התנהלות הרבנות הראשית לישראל והעומדים בראשה. במאמר חריף ונוקב שפרסם במדורו "נקודת מבט", בעלון השבועי "שבת בשבתו", מבכה אורלב את "מעמדה הלא-נחשב של הרבנות הראשית ועל תדמיתה הירודה".
"הרבנות הראשית היא מסימני הזהות המובהקים של מדינת ישראל כמדינה יהודית", כותב אורלב. "כשם שהכנסת, הממשלה ומערכת המשפט הן מסימניה המובהקים של הדמוקרטיה בישראל, כך הרבנות הראשית הפועלת מכוח החוק. היא סמל לעיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל. מכאן, שכל החפץ בשמירת מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית חייב לשמור על מעמדה של הרבנות הראשית, ולהיאבק על דרך התנהלותה הממלכתית והלאומית".
נדרשת רבנות ממלכתית
לדברי אורלב ה"רבנות ראשית בישראל שונה במהותה מכל רבנות שהיתה לעם היהודי באלפיים שנות גלות. בגולה הצטמצמה האחריות למנהיגות רוחנית והלכתית בכל קהילה וקהילה, והייתה נטולת אחריות לאומית ומדינתית בכל ארץ בה שכנו יהודים. האחריות הצטמצמה איפוא לחיי הקהילה בלבד. במדינת ישראל יש לרבנות הראשית אחריות ממלכתית ולאומית למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, לרווחתה ולחוסנה. ככזו, מחויבת היא לפעול עם הפנים אל כלל ישראל, ולהתייחס למיגוון הבעיות והאתגרים המעסיקים את המדינה ואזרחיה. אין הרבנות רשאית להתעלם מבעיות רוחניות והלכתיות העולות מעצם היותנו מדינה יהודית ריבונית, והיא נדרשת לתת מענה לכל הבעיות שמדינה חייבת להתמודד איתן".
"על הרבנות להתנהל כגוף ממלכתי ולא כיתתי"
בהמשך מאמרו דורש אורלב שהרבנות תיישם את חובתה הממלכתית והלאומית ומסביר: "מרן הראי"ה קוק זצ"ל, יחד עם עמיתו הראשל"צ הרב יעקב מאיר זצ"ל, סללו את דרכה של הרבנות הראשית בכיוון זה, אף שפעלו בתקופת טרום המדינה. "מסע המושבות" בגליל שיזם הרב קוק זצ"ל גיבש את ´היתר המכירה´ המאפשר לחקלאות היהודית להתקיים בארץ ישראל, ונתן גיבוי הלכתי למפעל ההתיישבות בארץ. גישה זו היא מהסימנים המובהקים של מייסדי הרבנות הראשית. גם ממשיכיהם לאחר הקמת המדינה הלכו בדרך זו, וקבעו את ימי העצמאות וירושלים כימי הודיה והלל, והוסיפו לסידור את התפילה לשלום המדינה וחיילי צה"ל.
ראיה ממלכתית ואחריות לאומית רחבה היא ההצדקה העיקרית לקיומה של הרבנות הראשית לישראל, והיא גם הערובה העיקרית להמשך קיומה. ככל שהרבנות הראשית תתעלם מאחריותה זו, ולא תתן מענה ראוי לאתגרים ולבעיות עימן מתמודדת החברה הישראלית, היא תיצור לעצמה תדמית של גוף לא רלוונטי. והתוצאה; ישמעו קולות רמים יותר המעלים סימני שאלה על עצם הצורך בקיומה.
החוק במדינת ישראל מקנה לרבנות הראשית סמכות בלעדית בעניינים חשובים כמו המעמד האישי. לכן, כגודל הסמכות חייבת להיות גם כובד האחריות להתנהל כגוף ממלכתי ולא כיתתי, באופן לאומי ולא סקטוריאלי הדוגל בשיטה מסויימת בהלכה, זו שאינה מכירה במדינת ישראל כגורם הלכתי ורוחני. מעמדה של הרבנות הראשית אינו יכול להתבסס על החוק החילוני בלבד. הוא צריך לבוא על בסיס פעולותיה ויכולתה ליישם את חובתה הממלכתית והלאומית".
"פחד הגישה החרדית נפל עליה"
בסיום המאמר מגלה ח"כ אורלב את נטיותיו האמיתיות: "יש המייחסים למרן הראי"ה קוק זצ"ל את הקביעה ששיבת ציון בימינו היא "ראשית צמיחת גאולתנו". הרבנות הראשית אימצה הגדרה זו וקבעה אותה בתפילה לשלום המדינה. זה היסוד שעליו חייבת הרבנות הראשית לבסס את עמדתה בכל עניין.
"בשנים האחרונות הושמעה ביקורת על הרבנות הראשית גם מתוך חוגי הציונות הדתית, על התעלמות ואף על אימוץ גישה שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסת מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. לעתים נדמה שפחד הגישה החרדית, הכופרת ב´ראשית צמיחת גאולתנו´, נפל עליה והיא מתנהלת כרבנות של מיגזר מסוים בלבד. כל מי שמוקיר את הרבנות הראשית ואת הצורך בהמשך קיומה ראוי שיקשיב לביקורת נוקבת זו, ויפעל לחידוש ימיה כקדם. רק נאמנות לראיה זו תבטיח את עתיד מעמדה של הרבנות הראשית לישראל".
את תגובת הרבנים הראשיים טרם השגנו והיא תובא בהמשך.
- רוצים להגיב לדברי ח"כ אורלב? שלחו תגובה!
הצגת כל התגובות