לא רבים מכירים את פירמידת הגמ"חים של העולם החרדי, אותן קופות חסד שאינן נשענות בהכרח רק על נדבנים (שמספרם פחת והלך בשנתיים האחרונות) ומספקות חלק משמעותי מהתשובה לשאלה המפורסמת: כיצד זה החרדים העניים קונים דירות לכל כך הרבה ילדים?
כדי לקבל את הכסף - עשרות אלפי דולרים מכל גמ"ח, חלקו בהלוואה וחלקו כמענק - מפריש הלווה החרדי הממוצע עשרות דולרים לקופה מהרגע שהילד נולד או כשהוא עדיין צעיר מאוד. כך, הכסף שמכניסים ההורים הצעירים יוצא מיד לטובת ההורים הוותיקים, שצריכים לחתן בן או בת. הואיל והציבור החרדי גדל בסדרה הנדסית מרשימה (בערך 6% בשנה), המודל עבד תמיד נפלא, ובסיס הפירמידה והתשלומים התרחב בהדרגה.
הצרה היא, שבצוק העיתים גם הפרשת עשרות דולרים הפכה למשימה לא פשוטה. במקביל, גם המודל הדולרי כבר לא ממש מספק את מי שצריך לקנות דירה בשקלים בלבד, ובהעדר הרחבה קבועה ושוטפת של אותו גמ"ח, גם בשל אותה מצוקת מזומנים וגם בהיעדר ביטחון שבבוא היום יוכלו ההורים למשוך ממנו את ההלוואה המובטחת, המודל הפיננסי-נדל"ני של הציבור החרדי תלוי כעת על בלימה.
נתניהו מקפיא את החרדים
אבל לא רק הכסף אוזל. גם היצע הדיור לחרדים פוחת. במשך עשרות שנים, בזמן שישראלי ממוצע חלם על דירה ליד הפארק בקרית אונו, הקים לעצמו הציבור החרדי ערים צפופות ומכוערות, במחיר 500-600 אלף שקל לדירה, והסוגיות היחידות שנשקלו היו המחיר למ"ר והקירבה להורים (בני ברק או ירושלים).
כך נדדו החרדים, שאינם מחזיקים בעמדות פוליטיות ניציות, אל מעבר לקו הירוק - בעיקר לערים ביתר עלית וקריית ספר (מודיעין עלית) - והפכו מבלי ששמנו לב למאסה העיקרית של המתנחלים החדשים בשני העשורים האחרונים.
רק שלדאבונם, ההחלטה שקיבל נתניהו לפני שבוע להקפיא את הבנייה (וההקפאה דה-פקטו עוד הרבה לפני כן) שיבשה את תנופת הבנייה החרדית ביהודה ושומרון.
במקביל, שוב בשם המחירים הזולים והקירבה המנצחת לבני ברק או לירושלים, הפכה בית שמש אבן שואבת לחרדים שהיה להם רק מעט יותר בכיס. אריאל אטיאס, שר השיכון החרדי (ש"ס), גם דאג לפרסם לפני כמה שבועות מכרז ל-1,400 דירות ברמת בית שמש, בשיטת "מחיר למשתכן", שבוחרת את היזם לפי ההצעה הזולה לדירה.
אבל גם כאן החליטו תושבי בית שמש הוותיקים להרים ראש, ובעקבות עתירתם לבית משפט כבר הוקפאו המכרזים לחרדים בלבד. גם העיר אשדוד, אגב, יורדת אט אט מהפרק, בשל המחירים הגבוהים ומחסור בהיצע קרקעות חדש.
אליבא דשר השיכון, הישועה תגיע מהעיר החדשה חריש שבוואדי ערה, שתמנה 150 אלף תושבים חרדים. אבל קודם כל צריך להתגבר על הלובי החקלאי שמגן בשיניים על אדמות קיבוצים כמו מצר, מענית וברקאי, שנדרשים למסור את שטחי החקלאות לעיר החרדית.
וכאילו כדי לשפוך שמן על המדורה, יצאה לאחרונה גם הפסיקה ההלכתית הישנה-חדשה ולפיה אסור להשתמש במעלית בשבת, וזה כמובן מקשה על ציפוף האוכלוסייה החרדית בבניינים גבוהים של יותר מ-3-4 קומות (באזורים הרריים, כמו קריית ספר או בית שמש, לדוגמה, ניתן עדיין לבנות בית על הר עם כניסה מאמצע המגדל, אולם ברוב אזורי הארץ הדבר לא מתאפשר מבחינה טופוגרפית).
התיאור הזה נועד לספק הצצה לחצר החרדית, הקרובה אלינו מאוד. בזמן שהחילונים מקטרים אך מגיעים לאתרי המכירות, החרדים כבר עמוק בלב הבעיה. בינתיים, התסכול הזה מנותב אולי למקומות אחרים (אינטל?), אבל הבעירה קיימת, וכדאי לעקוב היטב אחר הטיפול בסוגיה הכי נפיצה במגזר החרדי.
חומר נפץ ראשוני
ואגב נפיץ, "חומר הנפץ הראשוני" עשוי בדרך כלל מעופרת פשוטה. הפיצוץ שלו קל מאוד, כמעט בלתי נשמע, וממילא אין לו כמעט תיעוד בסרטים. ועם זאת, רק אידיוט גמור יתעלם מאותו פיצוץ ראשוני זניח, שאמור תוך חלקיקי שניות להפעיל את חומר הנפץ האמיתי.
בתקופה האחרונה אנחנו מחפשים בנרות את החוליה החלשה - זו שעשויה לערער את מגדל הקלפים המתרומם אל על. לא בגלל הצפת השוק כביכול, אלא משום שמחירי הדירות והדרישה להון ראשוני כבר אינם בהישג ידם של מרבית הזוגות הצעירים שעמם אנחנו מדברים.
המסקנה שלנו היא שכדאי לשקול לסווג את מצוקת החרדים כחומר הנפץ הראשוני, שעלול להצית מהר מכפי שאנחנו חושבים את כל ענף המגורים המקומי. יש לנו עוד ועוד סימנים המצביעים על סף שבירה קרוב של המגזר החרדי, שעומד כרגע חסר אונים יותר מאחרים מול התמורות שחלו בשנה-שנתיים האחרונות במשתנים רבים מדי. אחרי זה יגיע התור של כולנו.
הצגת כל התגובות