"אני מרגיש שכשהקב"ה העמיד אותנו מתחת לחופה, הוא החליט שהוא גוזר עליי ייסורים. שם נגזר דיני לחיות חיי עינויים עד יומי האחרון. אני לא יכול יותר! אפילו להתגרש ממנה אני מפחד. אני כבר יודע שגם שם היא תעשה לי את המוות" הוא אמר לי בייאוש.
שמו שמעון, אב לארבעה, בעל קריירה משגשגת, חובב ריצות מושבע שאף מצליח לצלוח מרתונים בהצלחה יתרה - מלבד מרתון אחד מרכזי: הזוגיות של שמעון מקרטעת והוא מלא בהאשמות כלפי אשתו.
"זה נשמע ממש קשה" אמרתי, "אני מציעה שנבדוק את העניין קצת יותר לעומק".
שמעון התחיל לשפוך בשטף: "כל דבר היא עושה לי בכוונה. שיכאב לי, שאסבול. אני ממהר - היא מעכבת אותי, אני רוצה חופשה - היא רוצה לעבוד, אני מנסה להיות סמכותי עם הילדים - היא שוברת לי את המילה מולם. היא מכינה לי תמיד את האוכל שאני לא אוהב ומגישה לי אותו כאילו היא לא יודעת שאני לא אוהב את זה, היא פשוט בלתי נסבלת".
הכאב של שמעון אמיתי ונוגע ללב, אך כדי להגיע לשורש הבעיה, אנחנו צריכים לחזור אחורה, לתפקידים הראשוניים של גבר ואישה בזוגיות. "אחד התפקידים המרכזיים של האישה בזוגיות זה לתבוע מהאיש להיות בעל. כלומר, לתבוע ממנו להוציא לפועל את הכוחות הפנימיים שלו - ולקחת בעלות עליהם. היא זו שמביאה למודעות שלו את כוחותיו וכישרונותיו החבויים ומפתחת אותם. האישה היא גם זו שהופכת את הפוטנציאל למציאות על ידי שהיא נותנת לבעלה מרחב לבטא את הכוחות שלו. במובן מסוים, היא כביכול יולדת ומגדלת אותו מאישיות של אדם אגוצנטרי לאדם זוגי" הסברתי לו.
שמעון התקשה להסכים איתי והגיב בעוקצנות: "זה אולי קורה בזוגיות בריאה. בזוגיות שלנו היא כותשת אותי וגם מפרקת אותי לחתיכות קטנות ואז מחזירה אותי לאדמה".
"כאשר בני הזוג באים בברית הנישואין, מוטלת על הבעל החובה להשלים את אשתו, על ידי שימלא את המחצית החסרה לה, הן ברוחניות והן בגשמיות, כפי שמעיד נוסח הכתובה" עניתי לו.
"אבל מה לא נתתי לה? כל דבר אפשרי נתתי לה" הייתה תשובתו של שמעון, ואני בתגובה פרטתי אותה לפרוטות בניסיון להאיר מקומות שאינם מודעים אצלו: "תמיד הבנת אותה? תמיד היית איתה בעצב שלה? ניסית לבדוק למה היא מרגישה עצובה? למה היא שקטה? למה היא מנותקת?".
ושמעון ענה: "אני מודה, לא תמיד הבנתי מה יש לה, אבל כל דבר שהיא רק חלמה קניתי לה. היא קראה לי: 'מגשים חלומות'. היא רק הוציאה רישיון וקיבלה מתנה ג'יפ חדש, היא רק מצייצת שהיא רוצה משהו ויום אחרי זה אצלה בבית".
כל מה שאתה רואה אצלה - זה תגובה להתנהגות שלך
כעת זה המקום בו אני מעמידה אותו על טעותו ומדייקת את כוונתי: "אני מאמינה שפספסת כמה מקומות שהם פחות טכניים, ואני מדברת על המקומות הרגשיים. אני חושבת שלא ראית אותה באמת. אתה חייב להפנים דבר מאוד חשוב שיפתח בפניך מרחב חדש לעבודה אמיתית בזוגיות שלך והוא: כל מציאות שאתה רואה אצלה, זה בדרך כלל שיקוף או תגובה לדרך בה מתנהג כלפיה. לפני שנבחן מקרוב את המבנה הזוגי שלכם, אני מבקשת שתנסה לחשוב איך תפקדת אתה בקשר הזוגי הזה; כמה הסתרת את עצמך מאשתך, כמה התנכרת לה, האם השארת אותה נפשית לבד בלי שתהיה איתה - ומה ציפית שיקרה? שהיא תשתוק?".
נראה ששמעון מתחיל להבין, אך הוא עדיין מגן על הצד שלו: "אני יודע שאני נמצא הרבה שעות בעבודה, עסוק בבניית קריירה, ואולי פספסתי אותה מדי פעם, אבל מה אפשר לעשות? יחסית לחברים שלי, אני עוד נחשב לייט בקטע הזה. בכלל, רק בשנים האחרונות התחלתי לרוץ מרתונים. אני ממש משתדל להיות בבית ולעזור, אבל העניינים שלי זה גם חלק מהחיים, אני לא יכול כל היום להיות סביב הבית והילדים, בנאדם צריך גם את הלבד שלו".
הו, לזה חיכיתי. שמעון הזכיר את הצורך להיות לבד ובמידה רבה, לשם כך התכנסנו: "התפיסה הזאת, שאדם צריך את הלבד שלו, היא שורש הקונפליקט, כיוון שאז אדם לא מסוגל לעשות את השינוי ולראות את עצמו כחלק משלם גדול יותר. הוא רואה את עצמו כישות נפרדת וכך נוצרת תחושה שהלבד הזה בסדר".
"אבל כל אחד חייב וצריך שיהיו לו תחביבים, שיהיו לו דברים שהוא עושה רק עם עצמו" החזיר לי שמעון מיד.
היא לא נלחמת בך, היא נלחמת עליך
"קודם כל, בוא נלמד שאת צמד המילים: חייב וצריך אפשר לשחרר מהלקסיקון הזוגי" השבתי בחיוך. "אפשר שיהיו תחביבים ועיסוקים אישיים, אך כל זה בתנאי שהקשר הזוגי והמשפחתי מאפשר את הזמן לכך - כיוון שבכל מקרה, הם בעדיפות ראשונה.
אני אדייק לך את זה אפילו יותר. אם אשתך 'נגדך', זה אומר דבר אחד: שהיא נלחמת על הזוגיות ועל הבית. אתה מבחינתך, חווה את זה כאילו היא מייסרת ומענה אותך, אבל בפועל היא עושה זאת כי היא נלחמת עליך. זה גם למענך. שתהיה מחובר, שתהיה יחד. היא משקפת לך בצורה שאולי קצת מכאיבה לך, את זה שאתה בעצמך התנכרת ונפרדת מהמקום הזוגי.
זה שהיא נלחמת, זה לא כזה רע. זה שהיא נלחמת, זה כי היא פשוט לא מאפשרת לזה להמשיך. היא כאילו נלחמת בך, אבל היא בעצם נלחמת עליך. בניגוד אליך, היא לא מוותרת. היא רוצה את הקשר והיא לא תוותר עליו. אתה לעומתה, די מוותר עליו. כשאתה אומר שאתה מעדיף לבחור בין הפרדת כוחות או שיהיה נעים וכיף בבית, כך אתה מוותר. זה לא שחור לבן ואי אפשר לעבור בבת אחת ממצב של היפרדות לבית של שלום ושלווה.
היא לא מוותרת, היא רוצה אותך פה, חזק, נוכח, נמצא. יכול להיות שמבחינתך בסך הכול השארת אותה לבד, אבל בשבילה זה מאוד משמעותי וגרוע שאתה מרשה לעצמך להשאיר אותה לבד".
שמעון שתק ארוכות, מעכל את הזווית החדשה שהצבתי בפניו. "אז מה אני אמור לעשות?" הוא שאל בסוף.
"כרגע הקשר שלכם נמצא בפלונטר שמורכב מכמה בעיות וצריך להתחיל לפרום את הקשרים אחד אחד על מנת לטפל בכולם. כשיש בעיה, הדבר הראשון שצריך לבדוק זה: איפה אני לא בסדר ומה אני צריך לתקן. השלב הראשון שצריך להתחיל בו זה להתחיל מהכנעה, זה להבין שאתה לא מתוקן. ואם אתה לא מתוקן, אפשר אפילו להחריף ולהגיד לעצמך שאתה אשם. כן ממש ככה, אתה אשם במה שקורה בקשר הזה. אתה אשם בזה שלא היית שם מספיק, בקשר, בתוך הזוגיות, פשוט לא היית".
"והיא לא אשמה?" התרעם שמעון, "את יודעת איזה דברים היא עשתה? אילו התנהגויות הרסניות יש לה? בקושי סיפרתי לך חצי ממה שקורה אצלנו".
"בטוח שהיא גם אשמה, גם לה יש את החלק שלה וגם בו נטפל" השבתי, "אבל כרגע זה לא רלוונטי לשיחה שלנו. עכשיו אנחנו מדברים עליך".
שמעון התחיל לאבד סבלנות. "את לא מבינה שהיא זו שגורמת לי להתנהג ככה? אם היא הייתה יותר סבלנית, יותר מפרגנת, לא הייתי מרגיש ככה. את בעצמך אמרת שהיא לא הוציאה ממני את הכוחות החבויים בי. זו היא אשמה במצב בינינו".
להסתכל לרע שבך ישר בעיניים
ללא ספק פגעתי לו בנקודה רגישה. "אתה יודע למה קשה לך לקבל את מה שאני אומרת לך? בגלל שכל כך חשוב לך לא לצאת רע בסיפור הזה, כל כך חשוב לך לא להיות אשם, אז אתה נאחז במקום הקורבני הזה, כי אתה לא מוכן לראות את הרע הזה שקיים בך. אתה אוטומטית מחפש מי גרם לך להתנהג רע, מי אשם יותר, מיד אתה מנסה להקטין את הרע שלך ולהתנער ממנו. אבל אין ברירה! אם אתה רוצה בית וזוגיות שלמה, יש דרך אחת להתמודד עם הרע שקיים בך: להסתכל לו ישר בעיניים בלי פחד. אם תמשיך לחשוב שאתה הצד הטוב, זה לא יעבוד. נכון, יכול להיות שהיא גם אשמה ובחלק שלה נטפל בהמשך, אך כרגע הטיפול הוא בך ואתה צריך ללמוד לקחת אחריות אמיתית ורק אז נוכל להתחיל לתקן".
"עם כל המשברים שעברנו, עם כל הנזקים שנעשו בקשר הזה, נראה לי שהמצב אבוד" ענה שמעון וזיהיתי את הייאוש בקולו.
"המשברים שבני הזוג חווים ומתגברים עליהם יחד בעבודה נכונה, מעניקים להם יותר עוצמה וחום למערכת. ישנה הרגשה שהקשר הזה לא מובן מאליו וכך נוסף לו מימד משמעותי ועמוק יותר. קשר שיש בו השקעה, היוקר שלו עולה פי אלף מונים. העבודה המשותפת גורמת לכם לשים "את כל מה שיש לכם" ולהתאמץ ככל יכולתכם כדי להצליח, כי כבר הייתם במקום של השבר, של הנפילה וברור לכם שלשם אתם לא רוצים לחזור.
אחרי שנבנה הקשר על גבי אותן עליות ומורדות, בני הזוג מקבלים בוסט של כוח לא להישאר במקום בינוני שעלול להיות מרדים ומשעמם, ונוצרת מוטיבציה תמידית להתאמץ, להתקדם ולהיבנות יותר ויותר. אז לא רק שהמצב לא אבוד, ההיפך הוא הנכון. דווקא בזכות המשברים שעברתם, אתם יכול להקפיץ את המצב של הזוגיות שלכם כמה דרגות למעלה".
חנה דיין היא בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש, בעלת MA בטיפול זוגי ופרטני, מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר.
קליניקה פרטית באזור המרכז | טלפון: 054-4480705 | מייל: hanna.tipul@gmail.com
נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הפסיכולוגית והמרצה אורלי טוויטו.
הצגת כל התגובות