"האמנתי שאנחנו זוג מושלם, שהקב"ה תפר את יוסי בול בשבילי. אבל ביום אחד שחור גיליתי שהוא מהמר כפייתי. שכספים רבים שייעדנו למטרות חשובות הוא פשוט שרף ללא מצפון והכניס אותנו לבור עמוק של חובות כבדים. הוא ביקש סליחה, התחנן מכל הלב שאמחל לו והיום הוא עושה הכל כדי שדברים יחזרו בינינו לקדמותם, אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו או להרגיש כלפיו איזשהו רגש. אני מודה על הדברים שהוא עושה למעני, אבל אטומה לחלוטין אליו ולכל מה שקשור בו. לכאורה יש לי בעל מדהים בבית, אבל אני רוצה בכל לבי שהוא לא יהיה חלק מחיי. לקשר הזה אין עוד תקווה".
הדברים שתיארה דבורה בפניי אינם קלים ובכל זאת בחרתי להפנות אליה שאלה קשה: "את יודעת מה הייתי אומרת לך לעשות ביום שבו גילית שיוסי סיבך אותך בחובות כבדים בגלל הימורים?". דבורה הביטה בי בחוסר נוחות. ניכר שהיום הזה סימן תפנית חדה בחייה. לא המתנתי שהיא תענה והשבתי בעצמי: "הייתי אומרת לך לדרוש ממנו לעזוב את הבית לתקופה של חצי שנה".
"זה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה עכשיו!" קפצה דבורה. ודאי, הרי קלעתי בדיוק למשאת נפשה.
הוא עשה את הבחירה שלו, אבל מה את בוחרת?
"עכשיו זה כבר לא רלוונטי" הורדתי אותה לקרקע ושיקפתי בפניה את התהליך שהקשר שלה עבר: "את מגיעה אליי היום, שנתיים אחרי שגילית שהבעל שלך חי חיים כפולים אותם הוא הסתיר ממך לגמרי, הכניס אתכם לבור כלכלי כואב וסיכן את עתידכם ועתיד ילדיכם. אני מניחה שאחרי הגילוי הבעת בפניו את הכעס שלך, אך לא נקטת בצעד דרסטי כמו לבקש ממנו לצאת מהבית או להיפרד לגמרי. יחד עם הכעס, בחרת לאפשר לו לבצע את ה"חזרה בתשובה" שלו כשאתם זוג לכל דבר ועניין.
אם היית אומרת לו לעזוב בו במקום, יוסי היה עושה עם עצמו חשבון נפש רציני וכשהיית מרגישה שאת מוכנה שהוא יחזור, היית מאפשרת לו את זה, מה שהיה נותן לך תחושה שלמה שאת עושה זאת מתוך בחירה. את מתארת כעס גדול שיש לך כלפיו למרות הניסיונות הרבים שלו לכפר על חטאיו. והאמת היא שזה לא כעס כלפיו, אלא כעס על כך שאת מרגישה שאין פה בחירה. שהוכרחת להישאר איתו נגד רצונך.
העובדות הן כאלה: יוסי בחר להמר. אף אחד לא גרר אותו להמר, לאבד סכומי עתק ולסכן את עתידה של משפחתו. והיום הוא בוחר אחרת. הוא הבין שפעל באופן שגוי והוא בוחר להתמודד עם הקשיים שלו, עם הגמילה ועם זה שאת כועסת עליו ומלאה בצלקות ממנו.
כעת את צריכה לבחור. את צריכה ללבן ולברר ולהיות כנה עם עצמך לגמרי כשאת עונה לעצמך על השאלה 'מה אני בוחרת עכשיו?'. לפני שנתיים בחרת לקחת אחריות על המסגרת המשפחתית שלכם ולכן איפשרת לו להישאר בבית. עם זאת, ואני אומרת את זה בזהירות רבה, ויתרת על האישיות שלך".
תשובתה הזועמת של דבורה לא איחרה להגיע: "אני גאה מאוד שלקחתי אחריות ולא פירקתי את המשפחה שלי. אם הייתי מגיבה באימפולסיביות, הילדים היו נפגעים!".
כעס מעיד על בחירה שנובעת מפחד
מיהרתי להסביר את עצמי: "האישיות שלנו היא סך הבחירות שלנו. העובדה שלא הגלית את יוסי מהבית ברגע שחשפת את השקרים שלו אינה מבוססת על בחירה מושכלת, אלא על פחד. פחדת על הבית, על הילדים, אפילו על יוסי עצמו. אבל במעמד הנישואין שלכם בחרתם לחיות חיים משותפים שהם ברית אמת. ובחיים כאלה אין מקום להימורים ושקרים.
הדרך לאבחן האם הבחירה מושכלת או נובעת מפחד היא מידת הכעס. בבחירה שאת שלמה איתה אין כעס, כי שקלת היטב את הנתונים. אך בחירה שנובעת מפחד מותירה בך המון כעס וכאב שאין להם מענה.
ברגע שהשארת בבית בעל שהוא מהמר כפייתי, בעצם לא כיבדת את הבחירה המקורית שלך בברית של אמת והקונפליקט הזה צריך להיפתר קודם כל מולך. אמנם יוסי פעל בחוסר אחריות, אך כבר שנתיים שהוא נמצא בגמילה ומפצה אותך על שגיאותיו בכל דרך. כעת את צריכה להתגבר על הבחירה השנייה שלך, לחיות עם בעל מהמר, ולחזור לבחירה הראשונית - להכיר ביוסי כבעל לתפארת שנמצא שם בשבילך ולקיים איתו חיי נישואין ומשפחה שמבוססים על ברית של אמת".
חנה דיין היא בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש, בעלת MA בטיפול זוגי ופרטני, מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר.
קליניקה פרטית באזור המרכז | טלפון: 054-4480705 | מייל: hanna.tipul@gmail.com
נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הפסיכולוגית והמרצה אורלי טוויטו.