כגודל הצלחתו של דגן בתפקידו כראש המוסד, כך גודל נפילתו.
לא תמיד ניתן לחזות בבירור בהתממשות דברי חז"ל על מי שזיקנתו מביישת את בחרותו.
אין ספק כי דגן החליט לעשות לביתו ועתה הוא מנסה לבנות את המסלול שיאפשר לו נחיתה מהירה בזירה הפוליטית מיד לכשתסתיים תקופת הצינון שלה הוא מחוייב עפ"י החוק.
עצוב לראות כי במהלך המהיר שבו הוא החליט לעשות לעצמו, הוא מפר כל כלל סביר ומקובל של דיסקרטיזציה של מידע שהיה מנת חלקו בתפקידו כראש המוסד.
הח"מ סבור כי את "חוק הצינון" יש לפרש בפרשנות רחבה ועניינית שמשמעותה הגבלה על כל פעולה שעושה דגן בכדי לבנות לעצמו קריירה נוספת על בסיס הכלים והמידע שצבר בעבודתו בשרות המדינה.
לא ציפיתי מאדם ששירת בתפקיד החשוב של ראש המוסד להסברים מגומגמים על רצונו למנוע מהממשלה לקבל החלטות כאלה או אחרות שהרי אם אכן זה היה רצונו הכן וההוגן, בוודאי היה מבקש לתאם לעצמו פגישה עם מחליפו בראשות המוסד ו/או עם ראש הממשלה בכדי להביא לידיעתם את דעותיו ואת עצותיו.
אני יכול גם להעריך כי הללו היו נפגשים עימו ושומעים את עצותיו.
אלא שלא השאת עצות בעניין הביטחון הלאומי עמדה לנגד עיני דגן, שהרי בכדי להשיאן די היה לו ביקש פגישה עם ראש הממשלה או עם גורמי ביטחון אחרים. בפורום כזה יכול היה ליתן את כל עצותיו ולשפוך את סגור ליבו.
אלא שלא ביטחון עומד היום לנגד עיניו. זה שנהנה עת היה בתפקיד מהסופרלטיבים שהודבקו לו, "סכין בין השיניים" או "המחסל", הפך בין יום לספק של "פיטפוטים בין השיניים" ועטה על עצמו את תפקיד ה"מחסל" של אינטרסים לאומיים קיומיים.
חוק הצינון הידוע בשמו חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר הפרישה) נועד להטיל הגבלות על עובד ציבור שפרש מתפקידו, הגבלות שנועדו למנוע מעובד ציבור מחד לנצל בתקופת עבודתו את מעמדו וכוחו לטובת קידום ענייניו האישיים ומאידך, למנוע מעובד שפרש לעסוק בעניינים שמהווים ניגוד עניינים כמו גם להיבחר לכנסת.
פרשנות ראויה לחוק זה, כשהיא משולבת עם ההוראות השונות בחוק העונשין האוסרות פגיעה בביטחון המדינה, אוסרות על עובד ציבור שפרש, במיוחד כשעסקינן בעובד ציבור שעמד בראש אחת מיחידות הביטחון החשובות ביותר במדינה, לנצל את ידיעותיו וכוחותיו בכדי לסלול לעצמו דרך פוליטית שעליה בכוונתו לצעוד יום לאחר תום תקופת הצינון.
נראה שההכנות שמבצע דגן למימוש שאיפותיו הפוליטיות מעלות תהיות קרובות לוודאי שהוא פשוט מנסה לגדל דגן בגן.