החזן והזמר צבי וייס, החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בירושלים. "יש שם את הפסיפס היהודי הכי מגוון שיכול להיות בעולם, עם המקהלה והמנצח", מספר וייס.
"ארדוף" זה משהו שונה שצבי לא עשה עד היום, "זה החזיר אותי לימי הילדות, לפני כשלושים שנה כשאבא שלי (יונתן וייס) היה זמר מוכר, עם שיר "עולם חסד" שלא הייתה חתונה שלא שרו את זה. זה היה חלק מהפסקול של עולם החתונות בימים האלו".
על עיתוי שחרור השיר "הקונפליקט להוציא שיר בתקופה כזאת הוא גדול. מצד אחד אנחנו בימים של פורים, מצד שני מלחמה. בתור חזן הראשי. שרתי, חיזנתי את 'אל מלא רחמים', תקופה שאנחנו מרבים לשיר שירים עצובים ומצד שני יש פורים, אז מה עושים? ארדוף אויביי! .... במילים האלה יש עצבות מצד אחד ושמחה ואנרגיות יחד עם האמונה והתקווה מאידך". ספר תהילים הוא ספר הכי אוניברסלי של היהודים, זה המקום לשאוב ממנו כוחות במילים האלו. אז נכון, להוציא שיר אנרגטי בתקופה הזאת זה מאתגר, מצד שני זה חשוב לתת כוח לתקופה הלא פשוטה הזאת. "אין זמן יותר מתאים להוציא את ארדוף כמו בשבוע מחאת זכר עמלק".
מילות השיר משלבות עוצמה ואמונה. "הכל ממנו, הוא נותן לנו כח והוא זה שבסופו של דבר מכלא את האויבים. זה נותן תקווה וגם מחזק את האמונה שלנו. השילוב בא לידי ביטוי בזרימה של השיר: הבית הוא מתחנן ומבקש, והפזמון אנרגטי עוצמתי וסוחף"
צבי מגלה כי בתחילה ביקשה ההפקה סקיצות גרפיקה ל"ארדוף", ומה שהגיע היו חיילים מטוסי קרב וטנקים. "אנחנו דווקא חיפשנו משהו אחר, משהו חדש שבאמת יעביר את המסר שהכל משמים ממקום של אמונה תמימה, פשוט ככה".
התובנה הזאת באה לידי ביטוי גם בקליפ: השמיים בתחילת השיר פחות סוערים, ובפזמון מרגישים את הסערה, בהמשך חוזרים לעוד שמיים רגועים - לתת תחושה שבהתחלה אמצע וסוף זה הכל ממנו.