בעוד שכמעט מעל כל במה, מואשם נהג המיניבוס בכל מה שקרה בתאונה המחרידה, ביום חמישי בשבוע שעבר. שלח עיתון מעריב את הכתב שלו, על מנת לבדוק את איזור צומת מסילת הברזל, וחזר משם עם מסקנות כואבות מאד. מסקנות הכתב: "לא ניתן להבחין במסילת הברזל כמעט עד לרגע האחרון".
"בסמוך למפגש המסילה מבוצעות זה למעלה משנתיים עבודות בנייה של -הפרדה מפלסית- גשר מעל למסילת הברזל, שאליו יתחבר בעתיד כביש 353 שבו אירעה התאונה. לנהגים המתקרבים למפגש, משני הכיוונים, מוצב שילוט רב אשר מתריע על אתר העבודה ומזהיר מפני תנועת משאיות, נהג המתקרב למפגש המסילה ולא מכיר את הכביש חייב לנהוג בזהירות מפאת העבודות שמתבצעות בו, אבל לא יכול להבין שהוא מתקרב אל מפגש מסילת ברזל".
"נהגים שמתקרבים למפגש המסילה ליד קיבוץ גת, שם התרחשה ביום חמישים בערב התאונה המחרידה שבה נספו שבעת בני משפחת ברנשטיין-גוטשטיין, אינם יכולים להבחין במסילת הברזל כמעט עד לרגע האחרון. הסיבה: כאמור לעיל, שילוט רב באתר העבודה, גדר ההפרדה ועמודי התאורה מסתירים את שילוט הרכבת ואת מחסום הרכבת". כך עולה מבדיקת הכתב, נאמר בידיעה ב"מעריב".
עוד נכתב ע"י הכתב: התמרורים שאמורים לתת התרעה מוקדמת לנהגים שהם מתקרבים למפגש מסילת ברזל נבלעים לחלוטין בתוך ערב-רב של תמרורים ועצמים נוספים, המתריעים על עבודות בכביש, כך שאת השילוט על התקרבות למפגש של רכבת כמעט בלתי אפשרי להבחין בהם. ולא רק השילוט, גם תמרורי האזהרה של הרכבת, ואפילו המחסום עצמו, נבלעים בתוך בליל העצמים האחרים, עד כדי כך, שאפילו מי שיודע שהוא מתקרב למסילת ברזל, יתקשה להבין היכן בדיוק המחסום ממוקם. רוחב פס המחסום, הוא כעשרה ס"מ בס"ה, ונבלע לחלוטין על רקע העצמים שמסביב וקשה להבחין בו.
"נהג שנמצא בתוך הישורת הקצרה עלול שלא להבחין במחסום ובפסי הרכבת, עד לרגע האחרון, ושדה הראייה שלו חסום במידה כזו שהוא עלול לא להבחין גם ברכבת עצמה".
חמור מכך, מוסיף הכתב: "בעת ביקור במקום גילינו שנהגים רבים שהתקרבו למפגש בלמו ברגע האחרון, וזאת למרות נוכחות לא מעט כלי רכב ואנשים שבאו לראות את מקום התאונה. פס עצירה, שאמור להיות מסומן במרחק של שישה מטרים מן הפסים, סומן מחדש על ידי אנשי הרכבת רק לאחר התאונה - דבר שניכר לעין מפני שהוא מופיע על גבי סימני הבלימה של המיניבוס. הנחיות התכנון של מפגשי מסילות ברזל, שנכתבו על ידי מינהל היבשה במשרד התחבורה, מטילות את האחריות לתכנון התמרור על רכבת ישראל, ואת הביצוע שלהן על מע"צ. אלא שבהנחיות אין אזכור למצב שבו מבוצעות עבודות תשתית בסמוך למפגש."
זוהי כתב אישום חמור נגד כל הגורמים, רכבת ישראל, מע"צ, המשטרה ומשרד התחבורה.
שמענו בליל התאונה, את שר התחבורה מצהיר ואומר, "מה לא עשינו? המחסום פעל, הנורות הבהבו, הפעמון צלצל, השילוט היה, אבל אין מה לעשות נגד הנהג הישראלי", ראינו גם את תגובת רכבת ישראל על דברי הכתב, שנאמר בה "חבל שבמקום להתמקד בדרך שבה נהג הנהג, מנסים לחפש דרכים שנותנות הצדקה לתרבות הנהיגה של אותו נהג. תוכנית הסדרי התנועה במקום בוצעה בשיתוף פעולה מלא בין מע"צ, משטרת ישראל ורכבת ישראל, ואושרה על ידי כל הגורמים"..
אבל לצערנו כל המלל הרב הזה שנשפכו ע"י גורמים שאמורים להיות אחראים על השטח עצמו, אינם עומדים מול הבדיקה המקיפה שעשה הכתב ממעריב בצורה אובייקטיבית ביותר.
גם כותב השורות שמע ממספר אנשים, נהגים שבקרו במקום כבר אחרי התאונה, שכמעט שהזדמנו לסיטואציה דומה לזו המתוארת בכתבה הנ"ל ובלמו ממש בשנייה האחרונה לפני המפגש, וזאת מדובר אחרי שיידעו כבר מראש לחפש את מקום המפגש, ונסעו בצורה מאד זהירה.
בשבוע שעבר, באתו זמן ובאותו מפגש עצמו, כמעט חזרה על עצמה תאונה דומה: משאית לא הבחינה במחסום, פרצה אותו ונתקעה על הפסים.
המזל הרב, שהתצפיתנית הספיקה להתריע לנהג הקטר וזה בלם ממש בשניות האחרונות, לעיניהם המשתאות של חברי וועדת הבדיקה שהיו נוכחים בדיוק במקום. ומה היה תגובת התקשורת? "ראו נא עם מה נהגי הקטרים צריכים להתמודד יום-יום נגד נהגי ישראל". למה אף אחד לא חושב (חוץ מהכתב של מעריב) כי "אולי" לצערנו יש לנו להתמודד עם אלו המופקדים על שמירת הביטחון בכבישי ישראל "מע"צ, רכבת ישראל, המשטרה ומשרד התחבורה", והם עושים את מלאכתם "אולי" ברמייה.
אנו חוששים בעיקר משני דברים: אחת כי הנוגעים בדבר ינסו לעשות לעצמם חיים קלים וייזרקו את כל האשמה על הנהג המסכן, "שייתכן" שהוא באמת לא אשם, לפי הדברים הנ"ל. ושנית – החמור יותר אנו חוששים, כי ינסו לשנות ולהעלים ממצאים וראיות, כפי שעשו באוטובוס הדמים של "ז´ק-יולוזרי", שניסו אז לטשטש ראיות ע"י שטיפת הכביש משמן.
יש לוודא, כי באם יימצא כי הנהג באמת לא אשם, כי אז, אלו האחראים לכך ייתנו את הדין במלוא החומרה.
המאמר פורסם בניוזלטר "גלאט-ניוז"
הצגת כל התגובות