לכבוד הורי הבחורים מסיימי ישיבות קטנות, השלום והברכה!
בהיות והוזהרנו בתורה על "ולפני עור לא תתן מכשול", ראיתי חובה גדולה להציג בפניכם את התמונה האמיתית העומדת מאחורי רישום בנינו לישיבות גדולות.
אשתקד סיים בני ישיבה קטנה. כבוגר ישיבות אשכנזיות, הבטחתי לעצמי שאלחם בכל כוחי ואגייס את כל משאבי על מנת שבני יכנס לישיבה אשכנזית מכובדת ויוקרתית. ואכן הוא נרשם לישיבה בעלת שם. תכננתי כבר עם האנשים בעלי הקשרים הנכונים שידברו בשבילי, וילחצו פה ושם, ונראה היה כי הכל מתנהל כשורה.
אלא שבאחד הימים קבלתי שיחת טלפון מראש הישיבה-קטנה של בני. הוא סיפר בהתלהבות כי הישיבה שבני נרשם אליה, פותחת סניף חדש, "לא פחות טוב מהמקור", הוא דאג להדגיש, ואז הוסיף בהבלעה כי בסניף ילמדו בחורים ספרדים.
הדבר עורר את חשדי, לשם מה יש צורך בפתיחת סניף?! ככל הידוע לי הישיבה ההיא אינה סובלת מחוסר מקום?!...
בני ב"ה נחשב מהבחורים הטובים בישיבה, ולכן מיד הבעתי את אי-הסכמתי. משכך, נשלח אלי הרשם של הישיבה. במיומנות פוליטית הוא ניסה לשכנעני, ומשהעלה חרס בידו, לחש באזני עסקה משתלמת. "אז בא נעשה דבר כזה" הוא אמר בקריצה "הבן שלך ישכנע עוד שנים מחבריו פלוני ואלמוני שיבואו יחד אתו לסניף, בסוף אלול נעביר את הבן שלך למקור, ואת השניים האחרים נשאיר בסניף...".
קיימא לן "אין ספק מוציא מידי ודאי", ובלתי ברירה העדפתי לתפוס ציפור אחד ביד. בני אכן 'סחב' אתו עוד שני בחורים, והחל ללמוד בסניף. אלא שבסוף אלול, כאשר התכונן בני לעבור לישיבה המקורית, דחו אותו באמתלאות שונות לזמן הבא...
כאן נפל לי האסימון, סוף סוף הבנתי עם מי יש לי עסק (כן, עסק לכל דבר...). מעתה לא היה לי כל ספק כי במקום כזה בני לא ימשיך ללמוד, אני התכוונתי לשלוח אותו לישיבה לא למרכז סחר...
קלף מיקוח, כמו אבטיחים בשוק
כאשר העמקתי את הבירור על התופעה אצל אחרים שגם נכוו בצורה כזו או אחרת, ממקרה למקרה נתגלתה בפני תמונה זוועתית. לתומי חשבתי כי רק אצל בני היתה זו גחמה של רשם מסוים, אך מסתבר כי מאחורי הרישום התמים מסתתר לו סחר זול במיטב בחורינו, תגרנות המלווה פעמים רבות אפילו בממון, כאשר בחורי ישראל המסולאים בפז הופכים לקלף מיקוח כאילו היו אבטיחים בשוק הכרמל.
לא יאומן שכך קורה במחוזותינו! האם זהו עולם התורה שהכרנו בעבר?!...
תופעה זו באה מן הסתם בעקבות התרחבות עולם התורה הספרדי שעלה במספרו על זה האשכנזי. עקב הדרישה הגדולה לישיבות אשכנזיות, נוצר מצב שהביקוש גדל על ההיצע. מה עושים? נמצא פתרון פשוט. כל ישיבה אשכנזית המכבדת את עצמה, פותחת לה סניף ספרדי. כך הם מרוויחים משני הכיוונים, מצד אחד תחושת הפטרונות נשארת עמוק בכיסם, הם המכוונים הם המנווטים. מאידך הם מרויחים שהישיבה המקורית תשאר אשכנזית ב'טהרתה'. איך התבטא אחד מהם בראיון לעיתונות "הספרדים צריכים לגדול במגרש שלהם, אבל אנו צריכים להיות בעלי המגרש". ההשוואה ברורה - הספרדים הם הכדור שלנו, ואנו נבעט ונעיף אותם לאן שרק נרצה.
ואילו לעבדים ושפחות נמכרנו, החרשתי! אך הפטרונות, אוי הפטרונות הדורסנית הזו עד מתי תהיה בעוכרנו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אימתי הם יניחו לישיבות הספרדיות לפרוש כנפים ולהגביה עוּף... אדרבה, אם באמת המאבק לקבלת הספרדים הוא כאב ראש בשבילם, אז בבקשה שיניחו לנו! שלא יקבלו לא שלושים אחוז ולא עשרה אחוז, אפילו לא אחוז אחד! לא, לא בגלל גזענות ח"ו, אלא אך ורק לטובת הענין. ממה נפשך, אם אינם גזענים - שיקבלו ספרדים בשווה, ואם גזענים הם - אז שלא יקבלו אף אחד. יזכר לטוב הגראי"ל שטיינמן שליט"א שמורה לראשי המוסדות שתחת חסותו למעט בקבלת תלמידים ספרדים ככל האפשר, בטענה כי בהיות ולספרדים יש כיום מוסדות מעולים משלהם, בכך שאנו מקבלים רק את הטובים, אנו הורסים להם את המוסדות.
והרווח הגדול ביותר שלהם, איך שכחנו, הם התורמים האהובים מחו"ל, הגבירים הספרדים מנוי-יורק, שהם צובאים על דלתותיהם, ובאחת הופכים את פניהם למצילי עולם התורה הספרדי מרדת שחת, כשהם מספרים להם כי הם פתחו ישיבה במיוחד לספרדים. ודאי שהם לא מספרים, מהי רמת ההשקעה החינוכית שם, ושבדרך כלל מדובר בסידור משרות לבני ביתם.
את האמת, אנו מבינים אותם, תחושת הפטרונות על הצבור הספרדי נוחה להם משהו, זה נחמד שמתחננים אליך ומתדפקים על דלתותיך, ובמיוחד שלפעמים אפילו נותנים מתת יד הגונה לכיסך...
סוחרים בבחורים
הכל טוב ויפה, אבל איך משנעים את הבחורים הספרדים הטובים לכיוון הסניפים? בשביל זה יש את – הרשם. מדובר באיש מקצוע לכל דבר. כזה שיודע לבצע במיומנות עסקאות של קח-ותן, ויושב על משכורת לא רעה על כל ראש. בדרך כלל כמה ישיבות יחד שוכרים במשותף את שירותיו, והוא סוחר בבחורים ומבצע עסקאות אפלות מאחורי גבם. הוא חייב 'בשר' שמן. "תביא אחד טוב תקבל חמשה ראשים" הוא מציע לראשי הישיבות "על ראש בהיר המחיר הוא כך וכך, על כהה התעריף הוא פחות...". וכך העסקים פורחים להם.
הבחורים הספרדים שכבר כן מצליחים לחדור לישיבה המקורית, הם בדרך כלל תוצר של פרוטקציות, בני פוליטיקאים, בני נדיבים (או כאלה שהופכים לנדיבים בשעת הרישום), ועוד שאר ירקות. ורמת הסחורה כמובן בהתאם.
בכל שנה, מכונה משומנת זו מאיצה את פעילותה יותר ויותר, כשאף אחד אינו טורח ללחוץ על מתג העצור...
ובכן, אחר שהחלטתי כי אין זה מקום בני, פניתי לראות מה יש לישיבות הספרדיות להציע. עם הרבה חשש וחשד מדעות קדומות, הסתובבתי בכמה מהם, והופתעתי. מה אומר לכם, כאחד שמכיר את הישיבות מבפנים, מדובר באוצר של ממש הממתין מתחת לתנור ביתנו. מדובר בישיבות לתפארה, שאני יכול לומר בפה מלא כי אינם יורדים במאומה ואף עולים על הישיבות האשכנזיות מכל הבחינות. כשראיתי כך רשמתי אותו לאחת הישיבות הספרדיות. מאז, אני רק שובע נחת.
אני זוכר היטב את התמודדויות שהיו מנת חלקי בתור בחור בישיבה אשכנזית, כמו הצלחה מול החברה הדורסת, הבנת השפה והניואנסים, מציאת חן בעיני צוות זר, או הסתגלויות שונות שאין כאן המקום לפורטם. כעת אני רואה שכל זה כלל אינו מעסיק את בני, הוא פשוט מדלג על זה. חביבותו אצל רבניו וחבריו היא דבר המובן מאליו, וכל אשר נותר לו זה פשוט לשבת וללמוד, כשכל מוחו ולבו פנויים להבנת הסוגיא... סביר להניח כי אילו בזמנו הייתי אני פנוי רגשית ומנטאלית רק ללימוד, הייתי מצליח ומתעלה הרבה יותר.
היום כולם מבינים כי פערי המנטאליות בין אשכנזים לספרדים הם עצומים, וההפרדה מחויבת המציאות! בחור ספרדי יפרח הכי טוב בישיבה התואמת את הלך רוחו ונטיית נפשו. במקום בו שולטת האצילות הפשטנית עם הרגישות מזרחית. במקום הנוגד את ההווי שלו, נפשו רק תתבלבל ותקרע בין שני עולמות. הוא ינסה לחקות, ומשלא יצליח יגרוף ביזיונות. אגב, בדיוק כמו שבחור חסידי שילמד במקום ליטאי נטול התלהבות וחיות בתפלה ועבודת ה', על פי רוב לא ישרוד.
מרגיש בבית
אפילו הגרא"מ שך זצוק"ל דיבר על כך פעמים רבות ואמר שבן תורה ספרדי הלומד בישיבה ליטאית, עלול לאבד את האצילות והטוהר המיוחדים לחברה הזו.
החום והאהבה שאצל בני המזרח, אינם הציניות והקרות של האשכנזים, לטוב ולמוטב, הלך המחשבה ותפיסת העולם של אנשי אשכנז, אינם נחלת בני ספרד, לטוב ולמוטב, וכהנה רבות.
כמו שמובן שחסיד חב"ד אינו יכול ללמוד בישיבת צ'רנובול למשל, כי המנטאליות שונה, כיוון המחשבה שונה, הבעיות החינוכיות שונות וכו', הוא הדין ויתרה מכך בין אשכנזים לספרדים. המנטאליות שונה, חד וחלק, ולא משנה כמה זמן כל אחד מהם נמצא בארץ.
אז מדוע רק חסידי גור ויזניץ ובעלז וכו', מקימים לעצמם חדרים סמינרים וישיבות, ואילו הספרדים "חייבים" להרגיש כל פעם סרח העודף?! בבעלז לומדים חסידי בעלז, בגור חסידי גור, בויזניץ חסידי ויזניץ, ואף אחד לא חש בכך נחיתות ומנסה להירשם במקומות אחרים. למה רק הספרדים שהם ציבור הרבה יותר גדול, ממשיכים להסתכל על הדשא של השכן?!
גם לקהילות החסידים בשנים הראשונות שאחר השואה לא היה כמעט ישיבות משלהם, והיום ב"ה לכל חסידות יש 'מוסדות' וישיבות משלה. ואם בתחילה היו משמשים שם בעיקר ר"מים ליטאים, היום גם זה השתנה ורוב הר"מים הם חסידים.
האם גם כאשר בנינו מגיעים לפרק 'האיש מקדש' אנו מסתפקים באותה שאלה. הכל מבינים שבית בונים עם בני משפחה הקרובים אליך מבחינה רגשית מנטאלית והמשכית. בחירת ישיבה אינה חלילה בית מלון הניתן להחלפה, ישיבה היא חלק ממך לכל החיים וראש הישיבה הוא אביך הרוחני לנצח נצחים. חבל לעשות את החיבור הזה באופן מלאכותי ובלתי טבעי... חיבור מעוּשה כזה, בהרבה מקרים הורס את התלמיד גם מבחינה נפשית...
ישנו דבר נוסף וחשוב מאוד שמצאתי בישיבה של בני, והוא ההרגשה הביתית. תחושת הבדידות שיש לבחור ספרדי במוסד אשכנזי, משפיעים מאוד. רבים מחללי תופעת הנושרים, באו דווקא מאי התאמת מקום הלימוד לבחור. כאשר הבחור אינו מרגיש 'בבית', כשבמקום מאכלי השבת המסורתיים הוא מולעט בגפילטע-פיש, כשהוא אינו מתאקלם עם החברה, בסופו של דבר, אנחנו עלולים למצוא אותו הרחק מעולם הישיבות.
ולסיום: בחורים ספרדים מצוינים צריכים לעבור שבעה מדורי גיהנם, כדי להתקבל בישיבות אשכנזיות. תסבירו לי בבקשה, מה חסר בישיבות שלנו? יש לנו דשא מצוין, תאמינו לי, הוא לא פחות ירוק מזה של השכנים, למה שנלטוש אליהם עיניים? במקום שנבנה את בית החולים מתחת הגשר הקורס, נתקן אותו. למה לחיות בהרגשת נחיתות, ולהיות תלויים לחסדיהם של אחרים?! מדוע צריכים הספרדים להקריב את מיטב בניהם ובנותיהם על מזבח הלימוד במוסד אשכנזי, ולהפוך עצמם לאסקופה הנדרסת? למה העיניים ממשיכות להיות נשואות למקום שמקבלים אותנו במינונים מצומצמים וסוחרים בילדנו?!
הצגת כל התגובות