ר' יהודה הלוי בספר "הכוזרי":
"חלילה לאל, מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי!" (מאמר ראשון, פסקה ס"ז).
ראשיתה של כתיבה זו הינה בדיון שהתפתח כאן אצלנו ב"כיכר Talk" ואשר העלה כמה עניינים שמן הראוי לדעתי ללבנם באופן רציני ואמיתי. הראשון מביניהם, שבו אבקש להתמקד, היות ובלעדיו לא ניתן להתדיין כלל, הינו עצם "כשרות" החקירה השכלית בענייני תורה ולימודי המדע או מה שמכונה אצל חז"ל "חוכמות הגויים".
נראה לעיתים, שאצל חלק מהקוראים והכותבים כאן ישנה עמדה, שהם סוברים שהינה ה-ל-כ-ה ממש, שאמונת חכמים פירושה להאמין בנמסר לנו ע"י חכמינו, באופן כזה, שבשום הקשר או מקרה אל לנו לחקור ולדרוש, באמצעות שכלנו שלנו, בדברים שחכמינו חקרו ודרשו בהם. חמור מכך, סוברים יהודים יקרים אלו, כי כ-ל החוקר ודורש, הרי הוא עובר עבירה - שלכאורה אינו מאמין באמונת חכמים או חלילה גרוע מכך, הינו כופר ואפיקורס ר"ל.
לדוגמא, מביא איש אחד ממשנתו של הרב נחמן מברסלב, שקובעת כך:
"..בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים, מְבאָר כְּבָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָסוּר לַעֲסֹק בָּהֶם וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מְאד לִבְלִי לִלְמד אוֹתָם וְלִבְלִי לְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל, אֲפִילּוּ בְּסִפְרֵי חֲקִירוֹת שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא. אִסּוּר גָּדוֹל מְאד לִלְמד אוֹתָם."
ואילו עמדתי (שיש לה על מה לסמוך כפי שאראה מייד) אותה אני מבקשת לברר עימכם היא - שלא רק שאין זו כפירה, אלא שחקירה נ-כ-ו-נ-ה הינה מצווה (!) ממש.
ועם זאת, מוסכם על כולם, ללא יוצא מן הכלל, כי לא כל איש מתאים לחקירה כנ"ל.
ומי שאינו מתאים - טוב לו להישאר בפשיטות ותמימות האמונה.
ואיך נדע מי מתאים?
אלו שהינם: בעלי אמונה שלמה, יכולת שכלית חדה, היגיון חזק ו..מידות מזוככות להפליא.
חקירה נכונה אינה כפירה -
תחילה יש להבהיר שראשיתה של כל חקירה נ-כ-ו-נ-ה הינה ההבנה הבאה:
האמת נמסרה בנבואה ויש לנו ביטחון מלא ואמונה שלמה, ששום דבר במה שנלמד לא יכול לסתור אמת זו. אם יוצא שאנו נתקלים בסתירה, יכול מקור העניין להיות רק אחד מהשלושה:
או שאנחנו באופן אישי לא עמדנו עדיין על מלוא האמת המסויימת הזו שבתורה על דקי דקויותיה ובדייקנות.
או שאיננו מבינים כהלכה את מה שנמסר במדע. או שהנמסר במדע - שקר/שגגה.
ועתה אביא אסמכתאות, לביסוס טענתי כי החקירה השכלית בענייני התורה, וכהקדמה לכך, חקירה ב"חוכמות הגויים" קרי המדעים השונים על מנת להצליח להשתלם בחקירה בענייני התורה עד קצה גבול ההשגה האפשרי - הרי היא מצווה.
הן מדאורייתא והן מחכמים. וראו:
ר' אברהם אבולעפיא, בספרו "אור השכל" חלק א' סימן א' :
"...ראוי עם כל זה אחר הגדיל שכלו שיחקור, וישים דעת באמונתו המקובלת, וילמוד עד שיוצאנה לפועל מושכל, שעל זה נאמר [משלי יד] פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו, ואם הוא תמיד באמונה מקובלת בלתי מובנת, לפי הראוי להבין בה על פי המושכל האלהיי, הנה הוא עודנו עומד בפתיותו, ובהבינו אמנתו אשר קבל בקטנותו, הנה נעדר ממנה מקצת הפתיות ושב מבין, וכך עולה ממדרגה למדרגה מעט מעט, ושכלו מתגדל בכל יום בעיינו בעניינים המושכלים אשר קיבלם".
רבי סעדיה גאון בספר ה"אמונות והדעות":
"וכאשר עמדתי על יסודות אלו ורוע תוצאותיהן, לבי יחיל על מיני מין האדם, ותהמה נפשי לאומתנו בני ישראל, ממה שראיתי בזמני זה אשר רבים מן המאמינים אין אמונתם צרופה ודעותיהם בלתי נכונות, ורבים ממאמיני השווא מתפארים בהבל, ויש שמתפארים על בעלי האמת והם התועים, וראיתי בני אדם כאלו טבעו בים הספקות וכבר הציפו אותם מימי הפקפוקים,ואין אמודאי שיעלם ממעמקיהם ולא שוחה יחזיק בידיהם שיעברום, ויש בידי ממה שלמדני אלקי מה שאסעדם בו..." (הקדמה פרק ב)
"ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון במדעים ודיוקן עד שנקבעם לנו לדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל אפיקורסות, אומר, אין זה אלא בעיני המוניהם... ואם יאמר הרי גדולי חכמי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם, כל המסתכל בארבעה דברים רצוי לו כאילו לא בא לעולם...נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו, והרי בוראנו כבר ציוונו עליו עם המסורת האמיתית, כאמרו, "הלא תדעו, הלא תשמעו, הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם - מוסדות הארץ" (ישעיה מ' כ"א)
רבנו בחיי בספרו "חובות הלבבות":
"..אך לדעת אם אנו חייבין לחקור על היחוד בדרך העיון אם לא, אומר, כי כל מי שיוכל לחקור על הענין הזה והדומה לו מן הענינים המושכלים בדרך הסברא השכלית חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו.
וכבר הקדמתי בתחילת הספר הזה מן הדברים המראים חיוב העניין מה שיש בו די, והמתעלם מחקור הרי זה מגונה ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה... וכבר חייבתנו התורה בזה, כמו שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך"וגו' (דברים ד'),ואמר דוד המלך ע"ה (דה"א כ"ח) "ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה'"... (שם פרק ג, וראה עוד ידיעת ה').
... הבחינה בברואים [=מדעי הטבע, עברייה] והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא ית', אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה, מן המושכל, כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו וקבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם... ומן הכתוב מה שאמר(ישעיה מ') "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"... ומן המקובל מה שאמרו ז"ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר(ישעיה ה') "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו"...
(שער ב הבחינה,פרק ב)
להעמיק בתחום הפיסיקה
וב"מורה נבוכים" להרמב"ם:
דע אתה המעיין במאמרי זה, כי ההאמנה אינה העניין הנאמר בפה, אבל הענין המצוייר בנפש, כשיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר. ואם יספיק לך מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמיתתם אצלך, כשתספרם במאמר מבלתי שתציירם ותאמין בהם, כל שכן שתבקש מהם האמת הוא קל מאד, כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא יציירו להם עניין בשום פנים...
וכשתפשיט מעליך התאוות (!)והמנהגים (!!!)ותהיה בעל תבונה ותתבונן מה שאומר אותו באלו הפרקים הבאים בהרחקת התארים, יתאמת לך מה שאמרנו בהכרח, ותהיה אז מי שיצייר יחוד השם, לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יצייר לו עניין, ויהיה מכת הנאמר עליהם "קרוב אתה בפיהם ורחוק אתה מכליותיהם", אבל צריך שיהיה האדם מכת מי שיצייר האמת וישיגהו ואם לא ידבר בו, כמו שצוו החשובים, ונאמר להם "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה".
(חלק א פרק נ)
וכן הבהיר בחלק ראשון פרק ה, שעל מנת להצליח לצייר בנפש, כלומר להבין באמת את פרטי הדבר ממש, יש להשתלם לפני כן בלימודים "רגילים", ואין דרך אחרת:
וכך נאמר אנו, שאין ראוי לאדם להתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה בהשערה ראשונה, בלי שיכשיר את עצמו בחכמות ובמדעים, ויטהר את מידותיו ככל הראוי, וירסן תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות
וכאשר ילמד הקדמות אמיתיות נכונות (=מושכלות שהושגו ע"י פילוסופים והן אמת, עברייה) וידע אותם, וידע חוקי הדיון והלמידות (הדיאלקטיקה, הרטוריקה והלוגיקה, עברייה) וידע דרכי ההישמרות משיבושי המחשבה (שלא ליפול לטיעונים דמגוגים ריקים וכיוב', עברייה)
אז ייגש לחקור בעניין הזה."
-----------
לקראת סיום, אגדיל ואומר, שזהו צורך השעה, בדחיפות, שתלמידי חכמים גדולים ואפילו גדולים ממש ועל אחת כמה וכמה "מקובלים" - ילמדו ויעמיקו במיוחד בתחום הפיסיקה ועוד יותר במיוחד בתורת ה"על-מיתרים" ויעמידוה מול הידוע להם ממעשה בראשית ומעשה מרכבה. זאת כיוון שמהמעט הידוע לי עד כה במדע זה, קיימת סבירות גבוהה, שלו יעשו זאת, אחד מהם יעלה תרומה לכל הדורות העתידיים של העם היהודי, תרומה מהסוג שהרמב"ם זכר צדיק לברכה תרם לנו הן להמשכיותנו ואחדותנו, והן להעלאת מדרגת כלל ישראל ואולי אף לקירוב הגאולה.
----------
ולבסוף חשוב לי להבהיר - ידוע לי שמאמר זה עלול להלהיט את היצרים (בייחוד יצר הווכחנות, הקנאות והכעס), בעוד שאין דבר רחוק יותר ממטרתו, שהיא לעורר דיון ענייני (!) ואף הלכתי (!!!) בעניין זה,
דיון שהוא בסיס ויסוד לכל שיח שמטרתו ליבון האמת (להבדיל משיח שמטרתו הוכחת "צדקתו" של זה או אחר) ואני תקווה שנצליח להביע את דעותינו והשקפותינו ללא שימוש בכינויי גנאי או כינויים בכלל כשחושבים על זה. לשון נקייה, מאז ומעולם היוותה עדות למידותיו המתוקנות של הדובר ולמידת אמונתו בדבריו. אתנצל מראש, אך על מנת שלא לחטוא לאלוקיי, ולהוציא שכרי בהפסדי (סליחה על האנוכיות) לא אגיב כלל למי שיבחר לנהוג בחוסר דרך ארץ או יבחר להטיל ספק בכשרות אמונת מגיב כזה או אחר. דיון ענייני פירושו שמגיבים לגופם של דברים ולא לגופו של מגיב.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
הצגת כל התגובות