ג'ו ביידן, או בשמו המלא ג'וזף רובינט ביידן ג'וניור, הוכרז הערב (מוצ"ש) בארה"ב כמי שניצח את הבחירות ויכהן כנשיא ה-46 של האומה האמריקנית. הישראלים, כפי שעלה ברוב סקרי דעת הקהל, העדיפו כי טראמפ יישאר נשיא, ובירושלים קיימת כעת דריכות מה, בציפייה להתנהלותו השונה של ביידן.
תחילה מעט ביוגרפיה: ג'ו נולד בשנת 1942 בפנסילבניה., ראשון מבין ארבעה אחים במשפחה קתולית שהתגוררה בעיר סקרנטון. כשבגר, פיתח באופן טבעי שאיפות פוליטיות, כנכד של חבר הסנאט המקומי אדוארד פרנסיס בלוויט.
שירותו הצבאי נדחה בידי השלטונות, כאשר הוכרז כ'בלתי ראוי' לו, בשל מחלת אסטמה ממנה סבל בילדותו. דבר נוסף ממנו סבל, היה הגמגום: רוב שנות ילדותו ועד לסוף שנות ה-20 לחייו, היה מוכר כמגמגם - תופעה עליה תגבר בעזרת שירה קבועה מול מראה, כפי שגילה מאוחר יותר.
טרגדיות רבות פקדו את חייו האישיים של ג'ו ביידן: רעייתו ניילה ובתו נעמי בת השנה נהרגו בתאונת דרכים בדלאוור, כאשר הרכב המשפחתי נפגע מקרון נגרר של טרקטור. לזכר יקיריו ביידן שובת מעבוב ב-18 בדצמבר, יום האסון הנורא.
עשרות שנים לאחר מכן, כשכבר נישא בשנית, נפטר בנו בכורו, בו בן ה-46, ממחלת הסרטן שהתגלתה במוחו, בה נאבקו הרופאים במשך כשנתיים.
את הקריירה הפוליטית החל ג'ו ביידן בשנת 1969 כאשר רץ וניצח מטעם המפלגה הדמוקרטית לחברות במועצת מחוז ניו קאסל. לסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דלאוור נבחר ביידן ב-1972 - מרוץ שהתקיים בצל התאונה הקטלנית.
ב-9 ביוני 1987 הכריז ביידן בפעם הראשונה על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, אך הפסיד למועמד מייקל דוקאקיס בין היתר כאשר נטען כי חלקים מנאום שנשא היו גנובים. דוקאקיס, שהפיץ את הטענות הללו, הפסיד בעצמו לגורג' בוש האב שנבחר כנשיא מטעם הדמוקרטים.
הפעם השניה בה ניסה להיכנס בית הלבן היתה בקמפיין 2007, בו נוצח על ידי סנאטור צעיר בשם ברק אובמה, לאחר שורה של פליטות פה מביכות, בהן "זהו האפרו-אמריקאי הראשון שנקי ונאה" (על אובמה).
המקום הקרוב ביותר לבית הלבן אליו הגיע, היה כהונתו כסגן נשיא ארה"ב, תפקיד אליו נבחר בידי אובמה, ובו שימש בשתי הקדנציות ברצף, מ-2009 עד 2013.
במשרה רמה זו, היתה ההתנגשות המשמעותית ביותר עד כה של ביידן עם ממשלת ישראל בראשות נתניהו. במשך עשרות שנות כהונתו כחבר סנאט היה מוכר ביידן כאוהד ישראל, הוכיח זאת בכל הצבעה רלוונטית בבית הנבחרים ואף הגדיר עצמו לא פעם כ'ציוני'.
אלא שכסגנו של אובמה, שניהל מדיניות לעומתית מול זו של ממשלת הימין בישראל, נתקלה האחרונה בביידן מספר פעמים. המשבר הבולט הראשון היה כאשר במהלך ביקור ממלכתי שקיים ביידן בישראל, פרסמה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים מכרז בניה חדש בשכונת רמת שלמה החרדית.
אף שהיה זה צעד אקראי, שלראש הממשלה נתניהו לא היה אודותיו ידע מוקדם, ביידן ראה בכך פגיעה אישית, משום שהמהלך נעשה לאחר הבטחת הממשלה להקפיא את הבניה בשטחי יהודה ושומרון, כולל אלו בירושלים ששוחררו במלחמת ששת הימים.
צעד חמור עוד יותר היה בשלהי תקופת הנשיאות של אובמה, אז הוא שלח את סגנו ביידן לשכנע מנהיגים בעולם לתמוך בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם נגד חוקיות ההתנחלויות.
סביבתו של נתניהו שידרה לאחרונה כי הוא רגוע מאפשרות ניצחונו של ביידן -שבעבר כתב לו בהקדשה על ספר כי למרות שהוא חולק על דעותיו הוא אוהב אותו.
במערכת המדינית, שבינואר הקרוב תחתום ארבע 'שנות שובע' מידו הרחבה של הנשיא דונלד טראמפ, מצפים בדריכות לראות האם ביידן ישמש כ'בובה' של הזרם הקיצוני והאנטי-ישראל במפלגתו, הבולט בקולותיהן של חברות הקונגרס אילהאן עומאר ורשידה טליב, או שכהונתו תיזכר דווקא כשל סבא חביב בן 77, הממשיך את הקו האוהד מימיו בסנאט.
סימנים לא מעודדים ניתן לראות בדבריה של סגנית הנשיא המיועדת קמלה האריס, שאמרה לאחרונה כי היא "מחויבת לפתרון שתי המדינות וסיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני", וכן בפרסום מהערב כי ביידן שוקל למנות את סוזן רייס, אויבת מושבעת של נתניהו, לתפקיד מזכירת המדינה.
הצגת כל התגובות