בעוד עינינו נשואות אל הסערות הנוכחיות בביצה הפוליטית המקומית, מדינות המזרח התיכון מתכוננות לכניסתו הצפויה של ג'ו ביידן לבית הלבן, ומנסות לצפות את מדיניותו בכל הנוגע ליחסי החוץ, בעוד ניסיונות לרקימת בריתות חדשות עומדות על הפרק.
אחת מהן היא ברית חדשה-ישנה, ישראל וטורקיה; זוג מדינות שהיחסים ביניהן ידעו ימים יפים יותר, אך גם כיום מקיימות קשרים כלכליים רציפים.
ה'סולטן' ארדואן משך, כידוע, את מדיניות החוץ של טורקיה אל חיקה של תנועת האחים המוסלמים, וגרר את המדינה שהייתה בעלת צביון חילוני אל מחוזות ההקצנה הדתית, תמך והעניק מחסה לפעילי חמאס ותקף את ישראל בכל הזדמנות.
ניסיונות לפיוס בין המדינות התקיימו בעבר, אך כשלו, והסכסוך המדיני נשמר - תוך שהצדדים מקפידים שלא לייצר נתק מוחלט.
אך בשבועות האחרונים מתרחשים מתחת לפני השטח מהלכים שונים, בניסיון לחדש את הקשר המדיני בין ישראל לבין טורקיה, כאשר הפעם היוזמה מגיעה מצידה של האחרונה.
מה חולל את התפנית בעמדה הטורקית? ובכן, היה זה נתניהו שטען בלהט כי ככל שמעמדה הביטחוני והכלכלי של ישראל יוטב, כך יקל עליה לייצר בריתות מדיניות חדשות. ואכן, לאחר ההתקרבות המדינית בין ישראל למדינות באזור המפרץ הפרסי - איחוד האמירויות, בחריין, עומאן ואפילו סעודיה - למעשה נותרה לטורקיה בת ברית נאמנה יחידה במפרץ, הלא היא קטאר, המדינה ששכניה למפרץ מתעבים אותה, זאת בשל המהומות שרשת הטלוויזיה אל ג'זירה המשודרת ממנה, מנסה לעורר בתוככי המדינות הערביות.
גם טורקיה עצמה איננה סובלת מחיבה יתרה בקרב שכנותיה הקרובות. רובן הגדול למעשה מתעב אותה ואת מדיניותה האגרסיבית בעקבות שאיפתו של ארדואן להשפעה אזורית רחבה מאוד, שניה אולי רק לשאיפותיה האזוריות של איראן.
אך כרגע מצבה הכלכלי והמדיני של טורקיה, בפרט מול מדינות אירופה וארה"ב, איננו במיטבו. גם לחששותיו של ארדואן מפני ממשלו החדש של ביידן, הרגיש יותר מטראמפ לזכויות אדם, ישנו כנראה השפעה על רצונו להתקרב לישראל.
אבל להתקרבות המדינית בין ישראל לטורקיה עשויים להיות מחירים מדיניים: התוכנית אותה להוטה טורקיה לקדם מול ישראל, שכותרתה 'חלוקת המים הכלכליים בין המדינות' - המפתה לכאורה, בכך שמעניקה לישראל יותר זכויות בשדות גז שבמעמקי הים התיכון - עלולה לסבך את ישראל עם ידידותיה החדשות במפרץ הפרסי, ועם ידידותיה במזרח התיכון, דוגמת יוון, קפריסין ומצרים.
גם מומחי האסטרטגיה שאינם חושדים שהתוכנית המדוברת היא 'חיבוק דב' טורקי שמטרתו לסכסך בין ישראל לידידותיה, מסכימים כי בפני התקרבות ישראלית-טורקית עומדים מכשולים אחרים, דוגמת החסות שמעניק ארדואן לפעילי החמאס המקדמים ממקום מושבם בטורקיה פעילויות טרור, ו"הדאגה הרבה" שמפגין ארדואן לסוגיה הפלסטינית הגורמת לו לדרדר את הקשרים עם ישראל בכל עת שנוצרת מתיחות סביב פעולות בעזה או העברת השגרירות האמריקאית לירושלים.
בסופו של יום, למרות הרצון הטורקי, ולמרות האינטרס הישראלי להרחיק את טורקיה מהציר האיראני, קשה לצפות להתקדמות או "נורמליזציה" עם טורקיה, בטרם זו תשנה באופן מהותי את מדיניותה. אם ישראל כן תצליח בכך, צפוי כי יהיה זה כרוך במחווה או עסקה ישראלית עם הפלסטינים.
בסצנריו שכזה, בו יצליח נתניהו לייצר שיתוף פעולה עם הטורקים מבלי לספוג את הנזקים המדוברים, יהיה זה הישג מדיני חסר תקדים, כיוון שטורקיה של ימינו היא השחקנית האזורית המשמעותית ביותר. אכן, בעידן נתניהו כבר התרגלנו להפתעות.
הצגת כל התגובות