"אספר לכם מעשה שאירע אצלי", סיפר ראש הישיבה, "ישבתי בבית דין במהלך דין תורה, ופסקנו על אחד מבעלי הדינים שחייב לשלם סכום כסף גדול לצד השני - התובע, הבעל דין נשבע שהתובע מעליל עליו שקרים וכזבים ובא לגנוב אותו, אבל אמרנו לו שעפ"י דין תורה צריך לשלם, ואם אינו משלם, בית הדין יהיה מוכרח להוציא עליו כתב סירוב".
"והנה למחרת", סיפר הראב"ד וראש הישיבה, "בא הנתבע לבית דין עם שקים מלאים באלפי מטבעות של חמש אגורות השווים בערכם לכסף שחייבנו אותו, ואמר לבית הדין שבזה הוא פורע חובו, וטען שרב אחד פסק לו שכיון שהמטבע "חמש אגורות" יוצא בהוצאה (בזמנו) הרי זה פירעון ויוצא בכך את חיובו".
"התקשרתי לבנק", סיפר ראש הישיבה, "כדי לברר על מעמדו החוקי של מטבע 'חמש אגורות', ולבדוק האם הוא סחיר בכל העסקאות, הפקידים ענו לי, שעל פי החוקים שלהם, מטבע של חמש אגורות הוא מטבע עובר לסוחר ואפשר לשלם בו".
כאן פרס ראש הישיבה את צדדי השאלה הלכה למעשה: "מצד אחד מטבע זה של חמש אגורות יוצא בהוצאה, אך מצד שני גורם לו בכך טירחה והוצאות, כי לא היה אפשרי לפרוט את המטבע של חמש אגורות בכל מקום, אלא רק בבנק המרכזי, וגם הבנק המרכזי לא היה יכול לקבלו מיד אלא לאחר שבוע".
הצגת כל התגובות