השבוע מתארח בתכנית המבדיל ד"ר מאיר בן שחר מומחה לתלמוד ולתקופת בית שני כדי לדבר על ההיסטוריה והפוליטיקה של סוף בית שני שגרמו לחורבנו.
המרד כנגד הרומאים מתחיל בתקופה הזאת של השנה, אמצע חודש תמוז שנת 66 לספה"נ. אלעזר בן חנניה סגן הכהנים, בנו של הכהן הגדול ומי שממונה על כל הפעילות בבית המקדש, מחליט להפסיק להקריב את הקרבן היומי לשלום הקיסר הרומי שהיו נוהגים כבר 130 שנה, עקב התנגשויות רבות בין היהודים לרומאים.
להחלטה זאת יש משמעות עמוקה. תנועת התנגדות לרומא הייתה קיימת במשך שנים, אך הייתה קבוצת שוליים, ורוב הציבור המשיך בחייו תחת השלטון הרומי. לצידם של המתנגדים הייתה הקבוצה היותר חשובה, כהנים, בני משפחת הורדוס ועוד שהיוו את האליטה היהודית, והיו בקשרים הדוקים עם רומא. כאשר אדם חשוב מקבוצת האליטה מחליט החלטה כנגד השלטון הרומי הדבר מראה על השבר העמוק שנוצר בשנים האחרונות בין העמים.
לדעתו של ד"ר בן שחר הפסקת הקרבן לא נועדה להתחיל מלחמה, אלא מעין משבר קואליציוני, אך אותם רדיקלים שכעת אומרים לעצמם, אם אדם כמו אלעזר בן חנניה עשה מעשה שכזה, כנראה שלצידו ישנם רבים שחושבים כמונו, והרדיקליות מצליחה לצבור כח רב עקב כך.
מצור על קבוצת מאות חיילים רומאים בירושלים המוביל בסופו של דברים למותם, הרי הוא כהכרזת מלחמה, והנציב הרומי שיושב בקיסריה עולה לירושלים אל הר הצופים עם שני לגיונות, על מנת לדכא את היהודים. בהחלטה מוזרה הוא מפסיק ועוזב.
במעלה בית חורון יוצא אלעזר בן שמעון וצופף את שני הליגיונות, והללו נסים על נפשם באבדות קשות. על דבר כזה רומא לא יכולה לשתוק, פה דרוש יותר מסתם פעולה הענשה. לצד זה, דווקא בצד היהודי הפעולה ההירואית מכה גלים, ויהודים רבים שעד עכשיו ישבו על הגדר ולא רצו להתערב, כעת הרגישו שמשהו קורה, שיש איתם כח מיוחד, במיוחד כאשר המקום הסימבולי שבו יהודה המכבי ניצח שנים קודם הוא אותו המקום שבו ניצחו עכשיו.
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם.
את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך, וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב וקיץ בריא.
הצגת כל התגובות