השבוע מתארח בתכנית המבדיל אצל האמן והיוצר זלמן שטוב, שיאן גינס בזיכרון והסופר ערן כץ, כדי לספר על המסע אל תוך הזיכרון, על טכניקות שונות לזכור מה שחשוב לנו, ואולי חשוב מזאת, איך לשכוח דברים שמפריעים לנו ועוצרים אותנו בחיים.
אביו של כץ, שהיה המפתח של טיל התמוז אולי לא ציפה שבנו יעסוק במקצוע שקשה להגדיר אותו - עוזר לאנשים לזכור, אך בילדותו כץ ניסה לעשות את מה שכולנו רוצים, ללמוד מעט ולהוציא ציונים טובים במבחנים, וכך החלה דרכו בתחום הזיכרון לתפוס כיוון.
"במשך אלפי שנה אנשים התעסקו בזיכרון, חז"ל שהיו יושבים ולומדים בצורת שקלא וטריא, וכך גם חכמי יוון ואחרים", אומר כץ. כשהתחיל לחקור את סוד הזיכרון הוא מגלה רבדים על גבי רבדים במשך ההיסטוריה שכולם התעסקו בזיכרון, וכיצד אפשר לזכור יותר טוב.
למרות שנדמה לנו כי כיום אין לנו צורך בזיכרון כיוון שהכל רשום לנו ברשת, וכשאנשים מתווכחים על איזשהו נושא הטלפונים נשלפים והתשובה ממש כאן, עדיין מדגיש כץ, הזיכרון מאוד חשוב לנו, גם בלי שנשים לב. קחו לדוגמה מנתח שבודק ברשת בכל פעם שהוא מתקדם בניתוח, כמובן שלא היינו מנתחים אצלו.
שוב ושוב כץ מתרגש מההגדה של פסח. לדעתו כל ההגדה נהגתה בצורה שכזאת שכל אחד יוכל לעשות סדר בביתו למרות שאין לו את הספר ואת הטקסט מולו, כפי שהיה לא פעם בזמנים עברו.
אחד מהסודות הראשוניים הוא לתייק דברים בתוך תיקיות, ובכך לסדר את הדברים בראש בצורה שכל לשלוף; ההגדה פותחת עם מילות מפתח כמו מגיד, רחצה וכו'. בהגדה ישנם ראשי תיבות של סימנים כמו שרבי יהודה היה נותן בהם, וישנם מספרים - אחת מי יודע וחד גדיא, שכל אלו הופכים את הזיכרון שלהם לקל יותר.
אחד מספריו של כץ שנמכרו במאות אלפי עותקים בשפות שונות הוא סוד הזיכרון היהודי, שם הוא מביא טכניקות שבאות מתוך העולם היהודי על מנת לזכור דברים.
צורת הנענוע למשל בעת הלימוד, הוא הוויכוחים הלוהטים בין החברותא, שניהם מטרתם לעזור ללומד לזכור. הנענוע ממלא את המוח בחמצן שטוב לזיכרון, והלהט יוצר עניין שהינו הפרט החשוב ביותר בזיכרון - על מנת לזכור עלינו להתרגש ממה שראינו.
אפשר לומר שכץ בספריו נע בין הסופר לבין מומחה הזיכרון. כל הכללים והחוקים שיעזרו לנו לזכור נמצאים במעטפת סיפורית, מה שמקל על הקריאה ועל הזיכרון.
כשכץ פוגש אדם ברחוב או בעבודה ורוצה לזכור את שמו הוא מספר לעצמו סיפור על אותו אדם, ובעצם, בכל פרט שהוא רואה נכנס סיפור, עוד אחד ועוד אחד, כך שגם כעבור שנים אחדות, כשהוא יפגוש בו שוב, שמו יקפוץ החוצה מיד.
ומה לגבי השיכחה? כיצד אדם יכול להשכיח מעצמו טראומות נפשיות שעבר שמלוות אותו ומפריעות לו בחיים? כץ מתעסק גם בדברים הללו ומלמד כיצד להדחיק פנימה את הרגשות - הנקודה המרכזית שגורמת לאנשים לזכור. אז נכון, אולי בהתחלה אנחנו צריכים להוציא החוצה, לספר לאחרים וכך להרגיע את סערת הנפש, אך מאידך, בשלב מסויים המשך החיטוט בפצעים רק ימשיך לפצוע את האדם.
כץ ידוע גם בשיא הגינס המפורסם בו זכר בעל פה, הלוך וחזור 500 מספרים שהקריאו לו. בזמנו לקח לו שעה כדי לזכור את המספרים, אך כעבור שנים, כשהיה בקוריאה ניסה זאת שוב, והפעם לקח לו רבע שעה על מנת לזכור את כל המספרים.
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם. את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך, וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב וחורף בריא.
הצגת כל התגובות